חלקו של יוסף (רמב"ם) רלז

שוב אף משום יוצא מאבר מן החי יש לאסור והך דאבר מן החי הרי הוא איסור לאו

לפי"ז מבואר דמיושב גם הקושיא מזה וזה גורם דעד כאן לא אמרינן דזה וזה גורם מותר רק אם גורם אחד הוא היתר אבל כאן הרי כל הגורמים הם איסור אלא דחידשה תורה שאבמ"ה אין אוסר החלב אבל לענין היתר של זה וזה גורם לא סגי במה שאין אוסר אלא צריך הוא עצמו להיות נותן דין של היתר על ידי שהוא יהיה מותר וכיון שהוא אינו מותר אין הוא נותן דינים של היתר לזה דין הוא שאבר היוצא אוסר ובטול ברוב לא שייך שבא לעולם בתערובת

ועל הקושיא דהרי בהמה בחייה לאו לאברים עומדת ולפי"ז יש להקשות עוד יותר דעיקר הבעיא דיהיה מותר לגמע חלב אבר היוצא הוא רק משום הך דהואיל ומותר אבר מן החי שוב מותר גם יוצא ולפי"ז הרי לא הותר אבר מן החי כלל ואם כן ודאי דאסור יוצא ואיך נשאר ספק לדינא אם חלב יוצא אסור

ונלע"ד דמוכרח מזה דבר חדש דאף למ"ד בהמה בחייה לאו לאברים עומדת אין פירושו שעצם האבר אין בו איסור רק פירושו הוא דלאו עומדת לאברים ואם כן אין בה עדיין חלות של אבר מן החי אבל עצם האבר אם יחתוך הרי יש בו איסור אם כן נקרא שיוצא מן האיסור ואסור רק אם אכל כולה בבת אחת לא נקרא שאכל אברים וכן חלות האיסור הוא בעת חתיכה אבל על עצם כל אבר אם נחשוב שהוא מותר ודאי הוא איסור ושוב שייך איסור יוצא מחי אבל מדברי תוס' דביצה (כה) מוכרח שאם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת אין שום איסור שכתבו דאם לאו לאברים עומדת לא שייך חזקת איסור דאבר מן החי שאין כאן עדיין איסור ולדברי תוס' צ"ע ובאמת דברי תוס' שם בלא'"ה אין עולין לשיטת רש"י שפירש דלבשר לכו"ע עומדת בחולין (קב) ואם כן שייך חזקת איסור משום בשר מן החי אבל אם כן לתוס' שחולקים על רש"י צ"ע והבן

ולשיטת הרמב"ם עיין מש"ב בה"ה דסובר דאם אכל כולה בחיים עבר משום הך דאבר מן החי ואם כן להרמב"ם ודאי נקרא יונק מא"מ החי ורחמנא שריא והבן

ובעצם הך דחלב של עובר שיצא ממנו אבר הנה גבי הך דשמוטה מבואר ביו"ד סימן כ"ד סעיף ט"ו דחלב שמוטה מותר באכילה אף שאין לו תקנה בשחיטה והנה אם נאמר דאיסור יוצא הוא בלאו אם כן לק"מ והחילוק פשוט דיוצא שהוא באיסור לאו של ובשר בשדה טריפה שפיר אנו אוסרים חלבו אבל שמוטה רק אין שחיטה מועיל והוי נבלה ובחייה אין בה שום איסור אי אפשר לאסור החלב וז"ב ופשוט ולפלא על הט"ז סק"י שנדחק בזה אבל לפי מש"ב לעיל בהי"א בשיטת הר"מ דאף יוצא רק יש חסרון של היתר שחיטה ולא יותר אם כן איך יחולק הך דין של שמוטה דשם הדין שהשמוטה חלב שלה מותר וכאן אסור צריך לומר פשוט דגבי שמוטה הרי אפשר להעלות רפואה אם כן יש לה תקנה בשחיטה ע"י רפואה שוב איסור אמה"ח שלה יש לה היתר והחלב מותר אבל גבי הך דין של יוצא שם אין שום עצה להתיר לזה שם הדין שהחלב אסור מספק דג"מ שו"מ בח"ס חיו"ד סימן כ"ט שהרגיש החילוק בין שמוטה ששייך רפואה להך דיוצא דאין לו שום היתר אבל לפי הבנתם דיוצא הוא איסור לאו אין צריכים לכ"ז כמש"ב

ודע דלפימש"ב דבשר בשדה טריפה להרמב"ם אינו לאו יש לעמוד לכאורה הרי יוצא חוץ למחיצה דקדשים גם כן ילפינן מבשר בשדה ולוקין עליה עיין מכות (יח) אמנם לענ"ד פשוט דשם אי אפשר לומר דלא קאי עלה כלל לא תאכלו אלא הך דלכלב תשליכו אותו קאי עלה כמש"ב גבי יוצא חוץ למחיצה דאבר עובר שהרי הוא קדש ואסור להשליך לכלב בע"כ דקאי עלה לאו דלא תאכלו לכך לוקה. רמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות הל' יג

השוחט בהמה מעוברת ומצא בה שליל בין חי בין מת הרי זה מותר באכילה ואפילו שליא מותרת באכילה ושליא שיצאתה מקצתה ושחט את הבהמה אם היתה שליא זו קשורה בולד מה שיצא ממנה אסור והשאר מותר עכ"ל כתב הראב"ד מכדי קיי"ל דשליא אינו אוכל דפרשא בעלמא הוא וכי יש עמה ולד קשור דליכא בה חשש ולד נמוח אמאי אסורה