חלקו של יוסף (רמב"ם) רלו

האברין ויש בה אבר אחד אסור והרי זה כחלב טריפה שנתערבה בחלב טהורה ועיין מגיד משנה ז"ל בעיא שם (דף סט) מהו לגמע חלבו חלב דעלמא לאו כאמה"ח דמי ושריא האי נמי לא שנא או דילמא התם אית ליה תקנתא לאיסורו בשחיטה הכא לית ליה תקנה לאיסורו בשחיטה תיקו עכ"ל והנה לכאורה פלא שאלת הגמ' הרי כאן האיסור משום בשר בשדה טריפה שהוא כמו טריפה והרי טריפה לכו"ע חלבו אסור ומה דמות הוא לאבר מן החי דשם שרי רחמנא חלבו אבל לפי שיטת הרמב"ם הדברים מאירים הם דהרי עיקר איסור דובשר בשדה טריפה של אבר היוצא הוא משום הך דין של פירש מן הבהמה כמו שביארנו ולא שייך שוב בה שחיטה שנקרא פירש ואין בה משום כל בבהמה תאכלו אם כן בעצם אינה טריפה רק חסר לה הך דשחיטה וכאן חידשה תורה שאין מועיל שחיטה אם כן כיון דחזינן גבי הך דאבר מן החי שהתורה חידשה דאף שהחלב פירש מאבר מן החי שלא היה לו עדיין היתר שחיטה מ"מ שרי הוא הדין של אבר היוצא דאף שאין מועיל לו שחיטה וחסר לו הך דשחיטה מ"מ לא שייך איסור על החלב או דלמא אבר מן החי כיון דלאבר מועיל שחיטה אם כן החסרון רק משום אבר מן החי ע"ז חידשה תורה שהחלב מותר אבל הך דאבר היוצא נהי שאיסורו משום העדר שחיטה אבל כיון שאין מועיל לו שחיטה מקבל משום שם זה של אין מועיל שחיטה איסור חדש והך דאין מועיל לו שחיטה הדין הוא שאף אותו אבר היוצא אוסר את החלב והבן. רמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות הל' יב

עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נולד והרי היא נקבה החלב שלה אסור לשתותו מספק הואיל והוא בא מכלל האברין ויש בה אבר אחד אסור הרי זה כחלב טריפה שנתערבה בחלב טהורה עכ"ל עיין מש"ב ביאור הגמ' דחולין (סט) לפי דברי רבינו ועיין משנה למלך הלכות מטמאי משכב ומושב שהביא שם שהמרדכי הקשה דלמה לא יבטל ברוב ותירץ דדבר המעורב בתחילת ברייתו בתערובת ל"ב ולפי"ז מיושב גם כאן הקושיא דאיך לא בטל איברא דזהו שקשה למה יאסר מי גרע מכל זה וזה גורם דעלמא דשרי והרי כאן הגורמים הם ההיתר היינו שארי אברים והאיסור אבר היוצא ולמה לא יותר משום הך דזה וזה גורם ובשלמא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אפשר דדם אבר זה עושה חלב בעצמו וכל דבר ודבר שעושה פעולה עצמית לא שייך זה וזה גורם ורק דבר שתחילת היצירה הוא על ידי התהות שני גורמים שייך הך דזוז"ג אבל לפי"מ דקיי"ל דאבריה מתפרקין עיין בכורות (ז) ונדה (ז) דכן קיימא לן אם כן למה לא יותר משום הך דזוז"ג

עוד ק"ל לענ"ד על הך דבכורות (ז) דקאמר שם דלמ"ד דאבריה מתפרקין אנו צריכים קרא להך דהיתר החלב משום דהוי אתי מחי וק"ל לפי"מ דקיי"ל בהמה בחייה לאו לאברים עומדת אם כן הרי בחיים עד שיחתך האבר אין איסור כלל על החלב שהרי עצם החלב אין לו שם אבר שאינו אבר ועיקר מה שאנו באים לאסור הוא משום יוצא מאיסור וכיון דלאו לאברים עומדת הרי אינו כלל יוצא מן האיסור

ועיין בספר בני אהובה חלק שלישי מהגאון בעל התומים שם בסופו יש איזה תשובות להגאון ובתוכם תשובה אחת להגרע"א הראשון זקינו של רע"א שהביא שהסכימו עמו חכמי אקעדמיא דפראג שתחילה יוצא ריר מן הורידין ויוצא ללב דרך העורקים ומשם הוא דמתהוה חלב אם כן ודאי דכל אבר הוא רק גורם וגורם אחד בין הרבה גורמים הרי הוי זוז"ג ולמה יאסר הרי זוז"ג מותר

והנלע"ד בזה ונקדים להקשות עוד לפי שיטת הרמב"ם שביארנו בהי"א דאבר היוצא אין בו לאו רק איסור עשה והרי שיטת הרמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הוא דבשר אדם הוא בעשה וביאר המגיד משנה שם דלכך בשר אדם אינו אוסר את הדם והחלב היוצא ממנו משום דבאיסור עשה אין אסור הך דיוצא אם כן גם בהך דאבר היוצא כיון שהוא רק בעשה איך נוכל לאסור את היוצא

אמנם נלע"ד פשוט דלק"מ דכאן הרי לבד מאיסור אבר היוצא בחיים יש עליה הך דאבר מן החי אלא דחדית רחמנא דאבר מן החי כיון דיש לו היתר אין אסור הך דאבר היוצא אם כן באין לו היתר