חלקו של יוסף (רמב"ם) רלה

שיטת רבינו הוא דאם אח"כ מתה הבהמה אחר שיצא האבר וחתכו לוקה משום אבר מן החי וכ"ז צריך ביאור סו"ס במציאות לא נחתך האבר מן העובר איך ילקה משום אבר מן החי גם מש"כ שאם מת זה העובר וחתך אבר לוקה משום אבר מן החי צ"ע דסו"ס מת העובר איך ילקה משום הך דאבר מן החי

והנלע"ד בשיטת רבינו דהנה שיטת רבינו הוא דאבר ובשר המדולדל מן התורה אסור רק שאין לוקין ומפרש הך דאין אלא מצות פרישה היינו שאינו לוקה והנה בגמ' שם אמרו ובשר בשדה טריפה לא תאכלו להביא אבר ובשר המדולדל וצריך להבין הך דרשא דאיך משמע בשר המדולדל מהך קרא דובשר בשדה לא תאכלו גם למה לא ילקה עלה גם הך דבשר שיצא חוץ למחיצה דהיינו אבר היוצא גם כן למדנו מהך קרא דובשר בשדה טריפה לא תאכלו וצריך להבין איך הוא נכלל בכלל זה לכן נלע"ד דהרמב"ם מפרש פשוט דהנה הך דין דאבר היוצא והך דין דאבר המדולדל לשיטת הרמב"ם מחד קרא נפקי ויסוד ענינם הוא אחד דאבר מן העובר הוי יוצא חוץ למחיצה משום דעובר במעי אמו נחשב ירך אמו וזה האבר אשר יצא פקע ממנו שם ירך אמו ואף למ"ד דעובר לאו ירך אמו מ"מ לפי התורה הרי אמרה תורה כל בבהמה תאכלו ונתנה תורה הדין ששחיטת אמו מועיל וזה האבר היוצא פקע ממנו דין של בל בבהמה תאכלו אם כן נקרא שיצא חוץ למחיצה של דין שחיטת אמו שלא תועיל לו שחיטת אמו כמו שפירש"י בחולין (סח) דאף מקום חתך גם כן נפק מדין של כל בבהמה תאכלו ומה דצריך לבשר בשדה טריפה הוא רק לענין זה שדומה לבשר בשדה טריפה שכמו שבשר טריפה אין לו תקנה ה"נ הך דיוצא חוץ למחיצה אף שחזר אין לו תקנה וכן הך דאבר המדולדל גם כן הוא בכלל בשר בשדה טריפה שנקרא גם כן בכלל בשר שיצא חוץ למחיצה משום דכיון שאינו בחבור חיוני עם הבהמה אינה שוב בכלל של כל בבהמה תאכלו ונקרא יוצא חוץ למחיצה ולפי"ז מפרש הרמב"ם פשוט דכיון דאמר בגמ' אין בה אלא מצות פרישה בעלמא אם כן הרי מוכרח דאין עליה מלקות משום הך דין של ובשר בשדה טריפה ופירוש הך דובשר בשדה טריפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו הוא כן ובשר בשדה היינו בשר יוצא חוץ למחיצה הרי ענין א' ענין ב' והוא טריפה לא תאכלו וגם בשר בשדה הוא כטריפה שאין לה תקנה אלא לכלב תשליכון אותו לפי"ז עיקר הלאו הוא בהך דטריפה וזה פירושו רק שדומה לטריפה שאין לו תקנה רק לכלב תשליכון אבל הלאו לא קאי עלה והבן

ומה שחייב על האבר אם מת משום אבר מן החי נלע"ד משום דקיי"ל מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול והנה כיון דאבר המדולדל ואבר היוצא שהוא גם כן בגדר אבר המדולדל משום דכל העובר נחשב כירך אמו וזה היוצא לא הוי ירך אמו אם כן זה האבר פירש מן הבהמה רק הוא מחובר חבור טבעי ונקרא מדולדל לכן אין חייב משום אבר מן החי משום דבאבר מן החי הדין הוא כי יפול שיפול מן הבהמה וזה לא נפל מן הבהמה עדיין אבל אם מת כיון שאין מחובר לחיים שוב נקרא שנפל אבל שחיטה אינו עושה ניפול שהרי על ידי שחיטה הוא שנתלש ונתלש לאחר שחיטה אם כן הרי נשחט ואף שאין מתיר באכילה משום שהרי הוא כטריפה וגם אין בו דין של כל בבהמה תאכלו אבל אין בו טומאה כי לזה הועילה שחיטה לכך אין חייב משום אבר מן החי לזה הדין הוא לפי"ז שעל הך דאבר יוצא אם מת חייבין משום אבר מן החי ואם לא מת הוי אבר המדולדל ובשחיטה פסק ממנה שם אבר מן החי ולכך אף אם מת העובר אם חתך חייב משום אבר מן החי שהרי קודם מיתה היה הדין שכל העובר נחשב ירך אמו ואף לאחר מיתה מ"מ הרי כל העובר ניתר בשחיטת אמו משום כל בבהמה תאכלו וזה האבר לא ניתר אם כן פירש מן אחד מאברי בהמה וחייב עליה משום אבר מן החי והבן

ועיין כס"מ שדקדק על הך דקאמר רבינו שאבר עובר שיצא הרי זה אבר מן החי ולוקין בחתכו קודם שחיטה דלמה קאמר שלוקין משום אבר מן החי משמע שאין איסור אחר ותיפו"ל דיש ובשר בשדה טריפה לא תאכלו והוי ליה לרבינו לומר' שיש שני איסורים ולפימש"ב לק"מ דהרי איסור ובשר בשדה יש אף באבר מדולדל אם כן כש"כ אבר מן החי שיש בו זה האיסור בפירש מבהמה א"כ כיון שכתב רבינו שהוא אבר מן החי לא צריך תו רבינו לפרש איסור אחר דזה בכל אבר החי נקרא בשר שפירש ממחיצה

ובהי"ב כתב רבינו עובר שהוציא אבר ונאסר האבר ואח"כ נולד והרי היא' נקבה החלב שלה אסור לשתותו מספק הואיל והוא בא מכלל