חלקו של יוסף (רמב"ם) רלד

משתרי משום כל בבהמה. תאכלו אלא שדרך בדרך אחר דכיון דדרך שחיטה נפסק לא שייך למעט משום הך דאותה שלימה ולא חסירה ונראה דצריכים להוסיף גם דבריו אלו משום דבאמת גם בהך דריאת בהמה משכח"ל מעשה שחיטה אם ישחוט את הושט תחילה לזה צריכים להוסיף עוד כיון שאם ישחוט הקנה תחילה אז הרי מעשה שחיטה נעשה ואעפי"כ אין בה שחיטה אם כן אינה שייכת בהיתר שחיטה לכך משתרי משום הך דכל בבהמה תאכלו

אמנם לענ"ד האמת יורה דרכו דקשה לומר כן שרק משום כל בבהמה תאכלו יהיה מותר בבהמה הריאה לזה הנלע"ד לפרש באופן זה דפירוש הרשב"א ז"ל הוא פירוש אחר בהך דתוה"ב שהבאנו בה"ו והוא דהנה חזינן דמיתה עושה אותה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול ובשחיטה לשיטת הרשב"א אף האבר המדולדל מן התורה מותר חזינן מזה דכל שהאבר מחובר חבור טבעי להך דבהמה אף שזה האבר מת מכבר קודם השחיטה ואינו רק מדולדל מ"מ כיון שאין עושה ניפול ולא נחשב שנפל קאי עלה היתר השחיטה ולהיפך לענין אבר מן החי מיתה עושה ניפול הוא דאף שמחובר חבור טבעי מ"מ כיון שמזה האבר פסק כבר חיותו קודם הך דמיתת הבהמה נחשב כאבר מן החי משום דאבר מן החי הוא לא רק אם פירש בטבעי מחיבורו להבהמה אלא אף אם פירש מהיות הבהמה גם כן נחשב תו לאבר מן החי לפי"ז סובר הרשב"א דגבי הך דריאה דאמרינן חיי ריאה תלוים בקנה הפירוש פשוט דלא שעצם הריאה תלוי בקנה רק חיי בהמה תלוי בקנה וזה שכתב הרשב"א דלא כמאן דמנחי בדיקולא ממש שאם כן לא היה מותר אף בשחיטה משום דהוא דבר שמגופו שפירש קודם שנשחטה הבהמה והיתר שחיטה שייך גם בה שהרי יכול לשחוט הושט תחילה אם כן שוב נשאר דבר שמגופו דלא קאי עלה הך דכל בבהמה תאכלו אלא ביאור הדברים הוא כן דכל שמגופו היינו הריאה הך דכמאן דמנחי בדיקולא הוא רק בחבור החיוני שלה הוא מחובר לקנה וכל שנשחט הקנה שוב אין לו חבור חיוני עם הך דבהמה אבל חבור טבעי יש לה ולזה לישראל כל שיש לה חבור טבעי הרי בשחיטה תליא מילתא ויש לה דין שחיטה הוא מותר על ידי שחיטה אבל לעכו"ם הרי אין להם שחיטה רק מיתה יש בהם ובמיתה תליא מילתא אם כן כל שנשחט הקנה פסק החבור החיוני עם הבהמה ונחשב כאבר מן החי ולכך אם חיי ריאה תלוים אף בושט שוב אין בו דין אבר מן החי משום דבשחיטת קנה עם ושט הרי אזי נפסק כח חיוני מכל הבהמה ואין להם חבור חיוני אם כן לא שייך שפירש מחיותו של הבהמה שכל הבהמה פירש מחיותה

ומה שמפרכסת הפורש חייב משום אבר מן החי הוא משום דאף שיש עצם חיות של בהמה והיינו קנה וושט מ"מ גם הקצת חיות הנשאר בהם אחר שחיטה אם פירש מזה הקצת חיות גם כן הוי אבר מן החי לזה גם אם פירש מן המפרכסת גם כן חייב משום אבר מן החי אבל על ריאה לענין מפרכסת לא נקרא פירש שיש לה חבור טבעי ולענין זה החיות עדיין הוא מחובר רק לענין חיות החי שממנו הוא מקור החיים היינו קנה וושט לענין זה נקרא פירש אם נשחט הקנה ולפי"ז יש ב' דינים באבר מן החי לבן נח א' פירש מחיי קנה וושט וזה עושה אותה לאבר מן החי ב' פירש מחיי הפירכוס וזה גם כן נקרא אבר מן החי וז"ב בפירוש הרשב"א כפי"מ שהוא מפרש הסוגיא דחולין (לג) וכפי שהבאנו בה"ו את החומר שיש באותה סוגיא והבן. רמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות הל' יא. ויב

כל אבר עובר שיצא וחתכו קודם שחיטה והוא בחוץ הרי זה אבר מן החי ולוקין עליו ואפילו מת העובר קודם שחיטה ואם נחתך אחר שחיטה האוכלו אינו לוקה ואפילו מת ואם מתה הבהמה ואח"כ חתכו האוכלו לוקה משום אבר מן החי עכ"ל עיין בהשגות שכתב זה שבוש שהרי אמר למעלה אפי' החזירה וחתכה אחר שחיטה לוקה משום ובשר בשדה טרפה ובמשנה אמרו שחט את אמו ואח"כ חתכו חכמים אומרים מגע טריפה שחוטה אלמא אית ביה איסור טריפה והל"ל אינו לוקה משום אבר מן הוי דאין שחיטה עושה ניפול ועם כל זה מה צורך הואיל ויש בו לאו דטריפה עכ"ל

עיין מגיד משנה שביאר דשיטת רבינו דעל אבר היוצא אינו לוקה וכן שיטת רבינו הוא דאבר ובשר המדולדל מן התורה אסור אך אין לוקה גם