חלקו של יוסף (רמב"ם) רל

דאילו פירשה הריאה מן הבהמה קודם שישחוט הושט לית דין ולית דיין דריאה אסורה אלא דלגבי נקיבתה הוא דאמרינן דלא מיטרפא דכמתה הריאה דמיא ותו לא מיטרפא ואילו נשחטו כל הסימנין אע"פ שחתך בני מעיין ופרשו לגמרי קודם שתצא נפשה כשרין משום דכמתה גמורה שויה רחמנא להתירה באכילה הילכך בין לנכרי בין לישראל מותרות עכ"ל ולפ"ד הענין פשוט דעד כאן לא אמרינן דכמאן דמנחא בדיקולא ואסור רק גבי הך דריאה דכיון דכשנשחט סימן אחד כבר הופרש מן הבהמה אם כן הרי אז כבר הופרש והבהמה עדיין לא נשחטה שהרי חסר לה שחיטתו של סימן השני ונאסר משום אבר מן החי לבן נח שוב שחיטה שאח"כ א"א שיתיר את זה האיסור לבן נח שכבר נאסר אבל אם אחר שחיטה פירש אז אף שעדיין מפרכס אף למאן דלית ליה מי איכא מידי גם כן אמרינן דשרי משום דכבר היה שחיטה וכמת חשיבא ולכך רק אם חיי ריאה תלויים בקנה הוא דבני מעים אסירי אבל אם חיי ריאה אין תלוים בקנה שריא

מיהו מש"כ דאם נטלו הריאה קודם שחיטת סימן שני אסור פשוט משום דעתה אף שכבר מונח בדיקולא מ"מ שחיטת סימן שני שרי לה משום כל בבהמה תאכלו וקאי עלה היתר שחיטה אבל אם נוטלה לא קאי עלה היתר שחיטה עכ"פ הנה מזה למדנו שיטה חדשה בשיטת הגמ' דחולין

דלפי"ד אלו בפירש בעודו מפרכס לאחר שחיטת סימנים אף לרב אחא בר' יעקב שרי וזה שלא כדעת הרמב"ם שפסק מפורש דבפירש בשעה שמפרכס הדין הוא שאסור לבן נח משום אבר מן החי ולפי"ד הרמב"ם מוכרח פירוש הגמ' דחולין (לג) כמו שפירשנו לעיל לא כשיטת הרשב"א דלדידיה אף לאחר שחיטה שייך משום אבר מן החי אם כן למה רק באם חיי ריאה תלוים בקנה אסור לבן נח בע"כ כמו שפירשנו לעיל בזה

ועיין ראש יוסף לחולין שהביא דברי תורת הבית דבשחט קנה וושט לכו"ע כמנחא בדיקולא דמיא ואעפי"כ שריא להרשב"א כמש"ב

ובעיקר אם באיסור דרבנן שיש בטל מי איכא מידי אנו רואים שתוס' חולין (לג) סוברים דלא בטל מי איכא מידי יעו"ש בדבריהם דלר"ל דח"ש מותר מה"ת שייך מי איכא מידי אך שעתה מדרבנן אסור ודו"ק ואס"מ. השמטה לענין זה

לכאורה היה נראה לפרש דמה דקאמר הרשב"א דלאו כמנחי בדיקולא ממש היינו שהוא עדיין כאבר המדולדל אבל באמת אי אפשר לפרש כן שהרי הרשב"א סובר חולין (עג) דמצות פרוש הוא רק מדרבנן ומותר להושיט לבן נח אם כן אבר המדולדל אימת נעשה אבר מן החי רק אחר מיתה משום מיתה עושה ניפול וכאן אחר מיתה הוא אחר שחיטה כמש"ב מפני שהרי קודם שחיטה עדיין חי הוא אם כן למה אסור לבן נח הרי הרשב"א כתב בתוה"ב דפירש אחר שחי אף לרב אחא בר' יעקב שרי

וממוצא דבר תראה שדברי החתם סופר דסימן י"ח תמוהים גם כן מטעם זה שהוא רצה לדון להרשב"א דכאבר המדולדל הוא הריאה ובני מעים וזה ליתא שהרי לפי"ז לא היה אסור להושיטו לבן נח להרשב"א כיון דלא הוי פירש רק עד אחר גמר שחיטה לכן ברור דלהרשב"א לא הוי כאבר המדולדל ופירוש דברי הרשב"א בתורת הבית. הוא כמו שפירשנו דריאה מותר משום כל בבהמה תאכלו שזה נותן היתר שחיטה. עוד בענין אבר מן החי

עיין זבחים (סט) וחלב נבלה וחלב טריפה אם טריפה אינה חיה הרי היא בכלל נבילה עיין תוס' שכתבו דהרב רבי חיים מפרש דה"ק אי טריפה אינה חיה ומיירי בתלש ממנה בשר חי ואכלו הרי היא בכלל נבלה דבשר הפורש ממנה כפורש מן המתה עכ"ל ולכאורה פלא הרי מפורש בחולין (קג) דתלש אבר ונטרפה אין חייב רק משום אבר מן החי וטריפה ולדברי הר"ח הו"ל לחייבו גם משום נבלה וצריך לומר דכיון דמיירי בנטרפה על ידי תלישה אם כן לא פריש מן המתה אך ז"א דאם כן למה חייב משום טריפה הרי לא פריש מן הטריפה וצריך לומר בזה דלענין טריפה כיון שאיסור טריפה הוא משום מתה מקצת אם כן זה האבר הפורש הרי יש בו מיתה מקצת למה לא יחויב משום טריפה רק מה שאין חייב הוא משום דצריך מיתה בבהמה אם כן