חלקו של יוסף (רמב"ם) רכו

שהרי אינה עומדת כלל לאברים הב' יש לפרש דרק אבר מן החי אסור וכל זמן שהוא מחובר לבהמה אינה אבר מן החי אם כן לא שייך לומר עליה איסור אבר מן החי שעתה אין בה אבר מן החי ועתה היא כולה שלימה ונפק"מ יהיה בין ב' הפירושים לענין אם יאכל בריה שלימה אם הוא עובר על אבר מן החי דאם נאמר הפירוש שרק אינה עומדת שיאכלו ממנה בחיותה אם כן לא נקרא האיסור חל אבל אם במציאות אכל כולה אם כן סו"ס הרי אכל חי ועבר על איסור אבר מן החי אבל אם נאמר שפירושו שרק אבר אסור אם כן באכל כולה אם לאברים עומדת נקרא שאכל הרבה אברים אבל אם לאו לאברים עומדת נקרא שאכל כולה ולא אברים

ונראה דב' הפירושים אמת הם דהרי מפורש בחולין (קב) דבאכל בריה שלימה למ"ד לאו לאברים עומדת אינו עובר משום אבר מן החי בע"כ משום דרק אבר אסור אם כן כולה לאו אבר הוא וגם הפירוש הב' אמת דמזה גופא שנקרא אכל כולו ולא נקרא אכל אברים הרבה מוכרח דעתה נחשב כאילו לא עמד לחתיכת אברים משום הכי למ"ד דלאברים עומדת נקרא שאכל הרבה אברים ועובר על הך דאבר מן החי

והנה בזה הדין שאם אכל כולה אינו עובר משום אבר מן החי צריך להבין הרי הך דיסוד איסור אבר מן החי ילפינן מהך דלא תאכל הנפש עם הבשר אם כן אם אכל אבר מן החי נקרא שאכל הנפש עם הבשר למה אם אכלה כולה לא יהיה תו נקרא שאכל הנפש עם הבשר סו"ס היה בה חיות והוא אכלה עם החיות שלה ולמה לא יעבור משום אבר מן החי

והנה רש"י בחולין שם פירש דעל שלימה אין בה איסור אבר מן החי משום דלאו אבר נקרא אבל פלא הוא היכן נזכר אבר הרי בתורה לא נאמר רק לא תאכל הנפש עם הבשר וכולה גם כן נקרא נפש עם בשר אמנם נראה פשוט דהנה רש"י פירש דהך דלא תאכל הנפש עם הבשר דמשמע אבר מן החי הכי פירושו לא תאכל דבר שהוא קרוי נפש היינו אבר בעוד חיות עם בשר דאבר קרוי נפש שאין עושה חליפין ולפי"ז איסור האבר הוא משום דחיות בבשר לפי"ז צריך לומר פירושו היינו דכיון שחיות בבשר וזה פירש אם כן פירש מן החי ואסור לפי"ז לדידיה האיסור הוא משום שפירש מן החי והוא עצמו מת שבפירש כבר אבד את חיותו אם כן אסור אבל אם אכל כולו לא נקרא שפירש מן החי ואינו אסור לזה למ"ד לאברים עומדת אסור שחל איסור על כל אבר קודם שמתה כולה אבל למ"ד לאו לאברים עומדת שריא שאימת נעשה האיסור רק אם פירש לפי"ז גם יסוד חדש מונח במחלוקת אם לאברים עומדת או לאו לאברים עומדת דלמ"ד לאברים עומדת פירוש הך דלא תאכל הנפש עם הבשר עיקר האיסור הוא משום דלא נפסק עדיין החיות מהבהמה וזה אוסר שיש חיות בבהמה ולמ"ד לאו לאברים עומדת שוב הפירוש להיפך שהאיסור מונח בהאבר שהאבר פירש ומת קודם זו שמת הבהמה ובאבר הוא האיסור

אמנם הרמב"ם אנו רואים שפוסק דהאיסור הוא מה שלא מתה ועל הבהמה מונח האיסור לא על האבר שהרי פסק דאוכל עוף כולו לוקה משום אבר מן החי אף דשם לא פירש כלום ולא מת שום אבר קודם מיתת הבהמה בע"כ דהאיסור הוא בבהמה משום שהיא חיה ולא הותרה אלא דאף אבר הפורש גם כן אסור משום דפירש קודם מיתת כל הבהמה אין לו היתר ונשאר אסור כאילו כל הבהמה היתה חיה אף אותו אבר משום דדין הוא שרק המחובר לבהמה מותר במיתת בהמה אבל פירש בחיי בהמה נשאר אסור ככל הבהמה וכמו שנשאר חי ואף אם אח"כ מתה הבהמה אין נותר היתר באבר משום דעתה פרוש מהבהמה ואין שייך להיתר הבהמה וכבר נאסר משום אבר מן החי

לפי'"ז הרמב"ם חילק בין הגדרים ובגדר של לאו לאברים עומדת ולענין הך דין שעל כל הבהמה מונח האיסור פסק לאברים עומדת אבל לענין הך דין של לאו לאברים עומדת שאין הבהמה עומדת ליתלש אברים מחיים לענין שנחקור אם כבר נקרא חל האיסור לענין זה פסק דלאו לאברים עומדת משום הכי חל איסור אחר על אבר שלה כמו נבילה וכדומה משום דנהי שעל כל הבהמה יש איסור חי אם אכלה אבל לענין איסור חל על איסור אין מודדין במה שאם יאכל יהיה האיסור אלא במה שאם עומד לכך נקרא שחל האיסור ואאח"ע אבל אם אין עומד לכך לא נקרא שחל האיסור וחל איסור אחר עלה.