חלקו של יוסף (רמב"ם) רכג

נקרא כזית ממהותו של האבר שהרי מהותו הוא בשר גידין ועצמות רק נקרא בשר מן החי לכך הדין הוא שרק משום טריפה לוקה וברור. רמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות הל' ג

האוכל מאבר מן החי כזית לוקה ואפילו אכל אבר שלם אם יש בו כזית חייב פחות מכזית פטור חתך מן האבר כברייתו בשר וגידים ועצמות כזית ואכלו לוקה אע"פ שאין בו בשר אלא כ"ש אבל אם הפריד האבר אחר שתלשו מן החי והפריד הבשר מן הגידים ומן העצמות אינו לוקה עד שיאכל כזית מן הבשר לבדו ואין העצמות והגידין מצטרפין בו לכזית מאחר ששנה ברייתו עכ"ל

עיין השגות שכתבו למה ליה למכתב הכי ואפילו חלקו לאבר כמות שהוא לשנים מבחוץ פטור אם אין עליו כזית בשר עכ"ל

והנה מדברי הרמב"ם מבואר דאם הפריד האבר מן הבשר ואכלו לבשר גידין ועצמות אינו לוקה עד שיהיה בו כזית בשר מבואר דאם יש כזית בשר הדין הוא שלוקה משום אבר מן החי וקשה טובא איך לוקה משום אבר מן החי הרי שיטת רבינו בה"ב דאם אכל בשר מאבר שיש בו כזית הרי, הוא שאין לוקה משום אבר מן החי רק משום טריפה אם כן אף כאן משום אבר מן החי אין ללקות אותו שהרי הגידין ועצמות אין מצטרף ועל הבשר של אבר שיש בו גידין ועצמות הרי אינו לוקה

ונראה בביאור דברי רבינו שהוא סובר כן דבודאי דין הוא שבכל מקום שצריך לדין אכילה אין בכללו של הבשר גידין ועצמות שאין ראוים לאכילה אבל באבר מן החי אף דשם צריך גם כן אכילה מ"מ גידין ועצמות מצטרף דכיון שהוא כברייתו ויש עליו שם אבר הדין הוא שמצטרף ואף דחלוק הוא אבר מן החי מכל בריה שהרי בכל בריה הדין הוא שאין צריך כזית ואבר מן החי צריך כזית מ"מ סובר הרמב"ם דיש ב' ענינים הא' בריה היינו שלימה ושלימה יש לה חשיבות שנחשב כמו כזית הב' גבי אבר מן החי התורה אסרה אבר וכל שיש לו שם אבר אסור ולזה אם הוא כברייתו הדין הוא שמצטרף הגידין ועצמות שיש לו שם אבר ולכן אסור למצטרף אבל אם אינו כברייתו שוב הדין הוא שאין מצטרף הגידין ועצמות לכזית דכיון שאינו כברייתו שוב גידין ועצמות הרי אין ראוין לאכילה ונקרא שאכל פחות מכזית מהראוי לאכילה

אבל באבר מן החי הרי לפי שיטת רבינו בה"ב אם יאכל בשר אף שיש בו כזית אם האבר הוא גם מגידין ועצמות לא נקרא שאכל ממהותו של האבר ואין בו משום אבר מן החי לכך סובר רבינו דבהפריד הבשר מגידין ועצמות אם באים לחייבו משום הך דאבר מן החי צריך ב' תנאים הא' שיאכל בשר כזית משום דאז נקרא שאכל כזית מאבר מן החי מדבר שראוי לאכילה ונקרא שאכל כזית מהראוי לאכילה הב' הוא שיאכל גם הגידין ועצמות שנקרא אכל מהותו של אבר ובהצטרף שניהם יחד שוב הדין הוא שלוקה עליה משום אבר מן החי וז"ב

וראיתי בספר פרי חדש ליו"ד סימן פ"א סק"ב שכתב ז"ל כתב הרמב"ם פ"ה שאין צריך שיאכל כל האבר מן החי לחייבו מלקות אלא כל שאכל כזית ממנו לוקה וק"ל לדעת הרב מהא דפרכינן סו"פ גיד הנשה חולין (קג) למ"ד חלקו מבפנים פטור דלדידיה היכי משכח"ל דחייב ומשנינן בגרומיתא זעירתא ולדעת הרב קשה דלמה צריך לשנויי בגרומתא זעירתא הו"ל לשנויי בבלע כזית וצ"ל דנקט גרומתא זעירתא דאורחיה בהכי לבולעו עכ"ל ולענ"ד הענין פשוט דלדעת הרמב"ם הרי אימת הדין שגידין ועצמות מצטרף רק אם אכל עם הבשר אם כן כיון שחלקו מבפנים גם כן דינו כמו חלקו בחוץ שוב איך משכח"ל דיהיה חייב על אבר מן החי אף על גידין ועצמות של צירוף כזית על ידיהם הרי כיון דבפנים יהיה חלוק שוב לא יצטרפו הגידין והעצמות וע"ז משני ליה בגרומיתא זעירתא משום דאז אין העצם נפרד מן הבשר

וזהו שכתב הרמב"ם בה"ד חלקו לאבר זה ואכלו מעט מעט אם יש במה שאכל כזית בשר חייב ואם לאו פטור לקה כזית מן דאבר כברייתו בשר גידים ועצמות ואכלו אע"פ שנחלק בפיו בפנים קודם שיבלענו חייב עכ"ל והיינו דבחלקו אז אם יש באכילתו כזית בשר הוא חייב משום אבר מן החי כיון שאכל כזית בשר וגם אכל מהותו של אבר כמבואר בההלכה ג' לפי