חלקו של יוסף (רמב"ם) רכב

ונלע"ד דהרמב"ם סובר דזה תליא אם ד' סימנים אכשר רחמנא או לא דיש שאלה בחולין (לד) היינו משום דאם ד' סימנים אכשר חזינן דיכול להצטרף ב' עניני שחיטות ולכך גם כאן יכול להצטרף סימן של טהרה מידי נבלה לסימן של הך דהיתר אכילה וכן כאן ולכך אף בן פקועה שבא על בהמה דעלמא להרמב"ם מועיל שחיטתו

ועיין רמב"ם פ"ה הט"ו דקרע את הבהמה או שחט בהמה טריפה ומצא בה בן תשעה חי צריך שחיטה להתירו ואין שחיטת אמו מועלת לו מבואר דמועיל לו שחיטה אח"כ להתיר באכילה אף שכבר נטהר מידי נבלה עיין רמב"ם פ"ב מאבות הטומאה ה"ז ובע"כ דמצרפין אף שחיטה של היתר אכילה לשחיטה של טהרה מנבלה דאי לא"ה כיון דלטהר מידי נבלה כבר טהור הוי לן למימר שאין לו תקנה ויש לנו בזה אריכות דברים ויתבאר בעז"ה בהלכות שחיטה. השמטה

עיין פ"ד ה"ג שביארנו דבנבלת העוף האיסור והטומאה יחדיו ילכו ולענ"ד יש לתמוה שהרי מבואר ביבמות (לד) דזר שאכל מליקה חייב משום נבלה והרי שם אין טומאה דודאי מליקה מטהר מטומאת נבלה אף לזר כיון שעצם המליקה לזר לא גרע מעריפה דאמרינן עריפתה זו שחיטתה כן מליקה שהיא מצוה זוהי שחיטתה וכמו שגבי מה דאמרינן עריפתה שחיטתה מטהר מנבלה ה"ג הך דמליקה אם כן חייב משום נבלה אף שאין בה טומאת נבלה הרי דאיסור נבלה וטומאתה הם חלוקים אף גבי הך דנבלת עוף והיא לכאורה השגה עצומה

אמנם לענ"ד מוכרח מכ"ז דאף שהטומאה ואיסור יחדיו ילכו היינו רק לענין זה שכל שיש לה שם טומאת נבלה ונטמא משום אוכל מנבלתה שוב נקרא גם אוכל לענין הלאו דאכילת נבלה אבל גם להיפך יש שיעבור על לאו של אוכל נבלה אף שלא יטמא וכגון מליקה שטומאת נבלה פקע אעפי"כ נהי שאינו טמא אבל סו"ס לענין היתר איסור של מתה בלא שחיטה עדיין לא נקרא היתר לכך דין הוא שחייב משום נבלה באוכל מליקה אף שאין בה טומאת נבלה וענין הך דמטהר מנבלה משום דהתורה אמרה כי ימות מטמא וזה שהתורה צותה כן לא נקרא כי ימות לכך אין מטמא אבל לענין נבלה של איסור שם אין הדין כי ימות רק כל שלא נשחט ונשחט אף זה לא הוי והבן. פרק חמישי רמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות הל' ב

אחד אבר שיש בו בשר גידין ועצמות כגון היד והרגל ואחד אבר שאין בו עצם כגון הלשון והביצים והטחול והכליות והלב וכיוצא בהן אלא שהאבר שאין בו עצם בין שחתך כולו בין שחתך מקצתו הרי זה אסור משום אבר מן החי והאבר שיש בו עצם אינו חייב עליו משום אבר מן החי עד שיפרוש כברייתו בשר גידין ועצמות אבל אם פירש מן החי הבשר בלבד חייב עליו משום טריפה כמו שביארנו לא משום אבר מן החי עכ"ל

עיין השגות ז"ל תימא הוא זה ומ"ש זה מן הבשר החי שאין בו אלא משום טריפה עכ"ל

ונראה בהבנת דברי רבינו הוא שדין הוא שעל כזית מאבר חייבים אמנם כזית זה צריך להיות כזית ממהותו של האבר לזה אם האבר אין בו רק בשר אז כזית בשר נקרא שוב כזית ממהותו של אבר וחייב עליו משום אבר מן החי אבל אם האבר הוא של בשר גידין ועצמות אז מהותו של האבר הוא בשר גידין ועצמות ולכך אם יש רק כזית בשר לא