חלקו של יוסף (רמב"ם) רטו

לאוין וב' לאוין הרי מצטרף בכל איסורין שבתורה וכ"מ שהקשה בספר אשי ישראל לשבת שם

אמנם לענ"ד לק"מ דודאי כונת תוס' הוא שרק לענין לא תאכל כל תועבה מצטרפין לא לענין שארי הלאוין וכאן בנבלת בהמה טמאה עם נבלת טהורה לא מיירי לענין לא תאכל כל תועבה אלא לענין הלאו דנבלה וזה ודאי אין מצטרף ומשה"ק שם תוס' על זה דשארי איסורים מצטרף מהך דמעילה (יח) דפיגול ונותר אינו מצטרף ולפי"ז מה קשה הרי יש לומר בפשיטות דמיירי לענין איסור פיגול ונותר לק"מ לענ"ד משום דאיסור פיגול הוא גם כן משום לא תאכל כל תועבה כמש"כ הרמב"ם פי"ח מפסולי המוקדשין אם כן ודאי קשה דלמה לא יצטרף פיגול עם נותר הרי בשניהם יש לא תאכל כל תועבה ועיקר לאו דפיגול הוא משום לא תאכל כל תועבה וסוברים כהרמב"ם בזה ובמקום אחר נתבאר אצלי שתוס' באיזה מקומות חולקים בזה על הרמב"ם אבל לא קשה אם שיטת תוס' בשבת הוא כשיטת הרמב"ם והבן

ודע דבעיקר מה שקשה מסוגיא דמעילה על הרמב"ם דמשם מוכח דטמאה וטהורה לפי שיטת הגמרא דמצטרף מ"מ אין מצטרף עם בשר מן החי לענ"ד בלא"ה לק"מ דשם קאמר הסוגיא דקאי למ"ד אבר מן החי נוהג בטמאים וכבר ביארנו דאם אבר מן החי נוהג בטמאים אי אפשר לומר שיסודו משום חסרון השחיטה כמש"ב בה"ח י' וי"א זה באורך לפי שיטת הרמב"ם אם כן ודאי אין איסור במה"ח ונבילה מענין אחד דנבלה הוא משום הך דמתה וכאן הוא משום נחתך מן החי ולא ששניהם היא בסוג אחד משום מת שלא על ידי שחיטה שהרי אף בטמאים נוהג לכך לדידיה אין מצטרף בשר מן החי עם נבלה אבל לדידן דאבר מן החי אין נוהג בטמאים ודאי הוא שיסוד שניהם משום מת שלא על ידי שחיטה משום הכי הדין בשניהם שמצטרף והבן. רמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות הל' יח

עיין מש"ב בזה בהל ה'. רמב"ם פ"ה ממאכלות אסורות הל' כ

עיין בהשגות ממש"כ בזה בהל' ה'. רמב"ם פ"ד ממאכלות אסורות הל' כא

ואלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור החזיר של ישוב ועור חטוטרת של גמל שלא טענו עליו משא מעולם ולא הגיע למשא שעדיין היא רכה ועור בית הבושת ועוד שתחת האליה ועור השליל ועור האנקה והכח והלטאה והחומט כל אלו העורות כשהן רכות הרי הן כבשר לכל דבר בין לאיסור אכילה בין לטומאה עכ"ל

עיין בדברי רבינו בהי"ח דעור נבילה וטריפה ובהמה טמאה אסור בכל עור רק פטור הוא מפני שאין ראוי לאכילה ולפי"ז כאן באלו העורות חידוש הוא דשאני משארי עור דבשארי עור הדין הוא שאסור אבל אין לוקין אבל כאן אף מלקות חייבין לפי"ז בע"כ צריך לומר לפי"ד רבינו דהוא כבשר שהרי רבינו פסק פ"ג ממאכלות אסורות ה"ו דחלב טמאה וביצי טמאה אין לוקין עליהם משום שאינו כבשר אם כן כאן דלוקין עליהם בע"כ דהוי כבשר

ובירושלמי פסחים פ"ז הי"א הביאו קצת מזה תוס' בחולין (עז) איתא גידין הרכים ר"י אמר נמנין עליהן רשב"ל אמר אין נמנין עליהן ריב"א בשם ר"ז מחלפיה שיטתיה דר"י מחלפא שיטתיה דרשב"ל דאתפלגון דתנינן תמן אלו שעורותיהן כבשרן עור האדם ועור חזיר של ישוב ר"י אומר אף עור של חזיר הבר עור חטוטרת גמל הרכה עור הראש של עגל הרך עור בית הפרסות עור בית הבושת ועור השליל ועור שתחת האליה ועור האנקה והכח והלטאה והחומט רי"א הלטאה כחולדה וכולן שעיבדן או שהילך בהן כדי עבודה טהורין חוץ מעור האדם ריב"נ אומר שמנה שרצים יש להן עורות אר"י לא שנו אלא לאיסור ולטומאה אבל ללקות עור הוא ואין לוקין עליו משום