חלקו של יוסף (רמב"ם) ריד

הלאו דנבילה ויש בה גם כן גורם דטומאה משום נבלה כמו הך גורם דטומאה דנבלת בהמה טהורה והוא שם אחד לכך מצטרף לענין טומאה ובע"כ דלר"א אית ליה דאף על כזית שלם של נבלת בהמה טמאה לאו דנבלה דלדידיה הלאו והטומאה תלויים זה בזה בע"כ דהך ברייתא אי"ל דאיסור חל על איסור אבל לרב ולוי אין מוכרח דברייתא אי"ל אאחע"א דלרב פירוש ברייתא דמצטרפין לענין טומאה וללוי פירוש הברייתא פשוט דמצטרף בין לאיסור בין לטומאה מפני שהוא חצי זית מטמאה דעל חצי זית שפיר חל הך דנבלה בין לאיסור בין לטומאה וזהו שהקשה הראב"ד דפשטות הברייתא מסייעא להך דלוי דכה"ג חל איסור על איסור אם כן הוי ליה לפסוק כלוי וזה כונת ההשגות

אבל הרמב"ם חולק וסובר דתליא באיסור חל על איסור וכיון שאין איסור חל על איסור אם כן אין מצטרף טמאה לטהורה

ויוצא לנו מכ"ז דאיסור נבלה וטומאת נבלה לרב אסי הם אחד ולדידן אינו אחד

ועתה נבוא לדין רבינו שנבילה וטריפה מצטרף זה עם זה והיינו דס"ל לרבינו שיסוד זה של נבילה הוא שמתה שלא על ידי שחיטה ויסוד של טרפה הוא מפני שמתה מקצתה ולזה המקצת לא הועילה שחיטה וכבר הביא האבני מילואים בתשובה ס"י מקור לדברי הרמב"ם מהך דספרי לא תאכל כל נבלה אין לי אלא נבלה טרפה מנין ת"ל כל נבלה והכונה פשוטה דכיון שיסוד הנבלה הוא משום הך דמתה אם כן טרפה שמתה מקצתה נתרבה מכל נבלה ונהי שאין ללקות משום נבילה על הריבוי דכל כשיטת הרמב"ם דעל דבר הבא מריבוי אין לוקין אבל כיון דזה אנו רואים שיסוד טרפה הוא משום מתה מקצת אם כן נבילה שמתה כולה הרי יש בה יותר מטריפה שוב שניהם מצטרפים לענין מלקות שהרי כטריפה לכל הפחות הוי

אלא דלפי"ז צריך להגדיר ולחלק דלמה טריפה שנתנבלה לוקה עליה שתים אחת משום הך דנבילה ואחת משום הך דטריפה עיין זבחים (ע) ואילו נבלה בעצמה אינו לוקה רק משום נבלה ולמה לא נימא שילקה שתים אחת משום נבלה ואחת משום טריפה שהרי מקצת מתה יש גם כן בנבלה וצריך לומר דכיון דלא מתה רק פעם אחת חדשה תורה שהיא נבלה וא"א לחדש גם טריפות שפירוש לאו של נבלה הוא איסור של מתה יותר גדולה וחידשה תורה שמתחלף הלאו שאם מתה כולה אז נקרא הלאו נבלה אבל כ"ז בצריך לחלות של פעם אחת אבל אם כבר נעשה טריפה הרי אז האיסור של הך דטריפה כבר חל עתה נעשה בה עוד האיסור המתחלף של נבלה והבן

ולענין בשר מן החי עם נבלה אם מצטרפין כבר הקשו ממעילה (ט"ו) דשם אמר דח"ז מפרה וח"ז מגמל מצטרפין אעפי"כ קאמר ח"ז פרה בחייה וגמל במיתה אין מצטרפין וקשה טובא הרי הוא סובר שאף בטמאים יש משום נבלה כדקתני דמצטרפין ושוב למה לא יצטרף בשר מן החי דפרה עם גמל במיתה הרי בשר מן החי ונבלה מצטרפין אמנם לענ"ד לק"מ דעיקר יסוד זה דבשר מן החי איסורו משום מתה מקצתה זה לא שייך רק אם נבלה האיסור הוא משום מתה כולה שלא על ידי שחיטה אם כן בשר מן החי איסורו משום זה המקצת שחסר שחיטה ומת זה המקצת בלא שחיטה אבל באמת כ"ז לדין דקיי"ל שאין חל נבלה על טמאה אבל למאן דסבר שאף בטמאה יש איסור נבילה אטו לדידיה האיסור הוא משום שחיטה הרי טמאה דלא שייך בה שחיטה גם כן אסור אם כן ודאי בשר מן החי ונבילה הם איסורים חלוקים דנבלה האיסור משום מיתה ובשר מן החי האיסור רק משום חסרון זביחה שהרי אין נוהג רק בטהורים לדידיה ודאי אין מצטרף ולכך סוגיא דמעילה דקאי למ"ד דנבלה שייך בטמאה שפיר קאמר דנבילה. אין מצטרף עם בשר מן החי

ומש"כ דנבלת עוף ונבלת תרנגול מצטרף אף דלפימש"ב כאן נבלת עוף האיסור והטומאה יחדיו ילכו ובנבלת בהמה משכח"ל איסור בלא טומאה וטומאה בלא איסור מכל מקום מצטרף משום דרק השאלה היא מתי מקבל שם נבלה אבל ענין איסור נבילה בשניהם אחד הוא משום הך דין של חסרון שחיטה ומתה מאליה

ולענין מש"כ רבינו דכל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה עיין תוס' שבת (פט) שכתבו דלענין מלקות מצטרף רק לענין קרבן אין מצטרף וחולקים הם בזה על שיטת הרמב"ם ולכאורה פלא הוא לפי שיטת תוס' איך יתפרש הך דמעילה (טז) דנבלה אין מצטרף זה עם זה והרי סו"ס הם ב'