חלקו של יוסף (רמב"ם) ריג

אלא לענין טומאה אבל לענין אכילה טהורין בפני עצמן וטמאין בפני עצמן ולוי אמר אף לאכילה נמי מצטרפין ורב אסי אמר טהורים לעצמן וטמאים לעצמן איכא דאמרי פליגא אדרב [פירוש דאית ליה דאף טומאה אין כאן] והתוס' ד"ה אמר רב כתבו וז"ל וא"ת מ"ט דהתינח לענין אכילה כדפירשנו לעיל דשני איסורים הם אלא לענין טומאה אמאי לא מצטרפי והא איסור טהורה וטמאה משום טומאה יש לומר דקסבר כיון דלענין אכילה לא מצטרפי לענין טומאה נמי לא מצטרפי והנה שם פריך דמוכח דמיתת שניהם מצטרפי ומשני אמר לך רב אסי האי תנא סבר איסור חל על איסור ומבואר דעיקר הטעם דלא מצטרפי הוא משום הך דינא דאין איסור חל על איסור ולפי"ז תיקשה טובא למה לא מצטרפי לענין טומאה וטהור לגמרי מה שנגע בה הרי אף שאין איסור חל על איסור מ"מ איסור בעלמא יש אם כן הרי יש כאן איסור בעלמא של הך דנבילה ולמה לא יטמא משום הך דאיסור נבילה וכמפורש ביבמות (לג) דלאיסור בעלמא חל

ונראה דהא דלאיסור בעלמא חל הוא רק אם לכי משכח רווחא חל אבל כאן הרי לעולם לא משכח לה רווחא לכך לא חל

ולכאורה קשה מזו השמועה דמעילה על מש"כ תוס' דעל חצי שעור חל שבועה אם נשבע משום דלא הוי מושבע ועומד מהר סיני אם כן למה לא חל איסור נבילה על הך דטומאה משום אין איסור חל על איסור והרי הוי כאן רק חצי זית מטמאה ולא הוי תו מושבע ועומד לכך חל שבועה ולענ"ד לק"מ והחילוק פשוט והוא דודאי אם נשבע על חצי שעור שמתחילה לא היה מושבע ועומד על החצי שיעור ועתה על ידי שבועתו נעשה מושבע ועומד שפיר חל שבועה לא כן גבי הך דחצי זית נבלת בהמה טמאה וחצי זית נבלת טהורה שאכלם יחדיו הרי אף עתה שהוא אוכל שעור שלם לא על ידי נבילת בהמה טמאה לבד אתה יכול לחייבו רק על ידי הצירוף עם הך דטהורה והאיסור נבילה הרי צריך לחול על החתיכה ועל החתיכה עצמה בלא צירוף אין יכול לחול שהרי אז אף עתה לא יהיה מושבע ועומד לכך אין חל נבלה שרק משום זו ההוספה שבאיסור החדש שנעשה מושבע משו"ה חל על ח"ש לא אם אף אחרי ההוספה לא יהיה מושבע רק ע"י צירוף

ועל תמיהת תוס' בסברת רב אסי דאף לטומאה אין מצטרפין איזה סברא היא נלע"ד לבאר דרב אסי אית ליה דדין טומאת נבילה נובע מאיסור נבילה לכך נבלת בהמה טמאה שאיסור שלה הוא משום בהמה טמאה ונבלת בהמה טהורה שאיסור שלה הוא משום נבלה והם שני שמות באיסור גם טומאתה הוא משני שמות וכיון שטומאתם הוא משני גורמים זו טומאתה משום איסור נבלה וזו טומאתה משום איסור טמאה וכל אחת אין מביאה טומאה רק בכזית אין יכולים לטמא בחצי זית מזה וחצי זית מזה שהרי אין כאן זית של איסור נבילה שיגרום טומאה ואין כאן זית של איסור בהמה טמאה שיגרום את הטומאה והני דפליגי על רב אסי וסוברים שאף שאין איסור יש טומאה הוא משום שהם סוברים דאיסור וטומאה שני ענינים הם לכך אף שאיסור אין כאן מ"מ טומאה יש כאן זהו סברת החולקים על רב אסי

ורב ולוי דפליגי אם מצטרפין לאיסור הוא משום דרב דאית ליה דאין מצטרפין משום דאית ליה לרב דאי אפשר להקרא בשם נבלה רק אם על כזית ממנו יתחייבו משום הך דנבלה אז גם חצי זית משיג שם נבלה לענין צירוף איסור נבלה אבל כל שעל זית לא יתחייב משום נבילה גם על חצי זית של צירוף אין מחייבין משום נבילה אמנם לוי סובר דעיקר מה שאין חייבין משום לאו דנבילה על שעור שלם של בהמה טמאה הוא רק משום הך דין דאאחע"א אבל עצם שם נבלה חל עליה אם כן לענין צירוף שפיר חל נבלה אף על בהמה טמאה משום דעל חצי שעור אינו מושבע ועומד מהר סיני וראיה ברורה דאף לוי אית ליה דאאחע"א דהרי ע"כ לא פליגי אלא לענין אם צירוף הוי אבל לעצם הענין אם אכל מבהמה טמאה לבד לכולא עלמא אין חייב רק משום בהמה טמאה ולא משום נבלה בע"כ משום דאין איסור חל על איסור הרי דאף לוי סובר דאין איסור חל על איסור

והא דקאמר לרב אסי דברייתא דסברה דמצטרפין אי"ל דאיסור חל על איסור הוא רק לרב אסי דאית ליה דגורמי האיסור הם גורמי הטומאה וצריך להיות בגורם האיסור כזית של איסור ממין אחד כדי שיהיה כזית של טומאה ממין אחד ובע"כ דעל בהמה טמאה יש גם כן דין נבילה בכזית ויש בה