חלקו של יוסף (רמב"ם) ריב

ולפי כל זה מבואר דלענין איסור נבילה כל שאינו חי יש בו איסור נבילה כמו בנפל ולענין אבר מן החי כל שאינו מת יש אבר מן החי ולענין טומאה רק אם מת יש בו טומאה והבן

ויש לעמוד בדין הטריפה דלפימש"ב במציאות לא נקרא חי למ"ד טריפה אינה חיה והרי בנפל מבואר בשבת (קלז) דכיון דלא נקרא חי שוב דין הוא שאין בו דין חובל ונקרא מחתך בבשר בעלמא לפי"ז גם גבי טריפה כיון דבמציאות לא חי הוי לן למימר שוב דלא שייך חובל משום דמחתך בבשר בעלמא הוא ומפורש להיפך בפסחים (דף ע"ג) דשוחט טריפה בשבת בחוץ לע"ז חייב גם משום שבת משום חובל אף שהרי במציאות לא חי והוא מחתך בבשר בעלמא

וצריך לומר דגם בשבת אין איסור החובל נמדד עם המציאות לבד רק גם עם הדין ולזה כיון דבדין התורה אחשבה רחמנא טריפה לחי לענין זה ששחיטה מטהר מידי נבלה שוב לא נקרא מחתך בבשר בעלמא וחייב משום חובל ומיושב גם כן מה שיש להקשות לכאורה בשבת (קלז) דמה פריך שם מנפל על טריפה לענין טהרה מידי נבילה הרי חזינן דאף לענין שבת חלוק שחובל בנפל פטור וחובל בטריפה חייב לפי"ז לק"מ משום דמה ששבת חלוק נפל מטריפה נובע גם כן רק מדין זה שנפל לא הועילה שחיטה וטריפה הועילה שחיטה וכאן פריך על יסוד הדין למה בנפל אין מועיל שחיטה ובטריפה מועיל שחיטה. רמב"ם פ"ד ממאכלות אסורות הל' טז. ויז

כל איסורין שבתורה אין מצטרפין זה עם זה חוץ מאיסורי נזיר כמו שיתבאר שם לפיכך הלוקח מעט חלב ומעט דם מעט בשר בהמה טמאה ומעט בשר נבילה ומעט בשר דג טמא ומעט בשר עוף טמא וכיוצא באלו משארי האיסורין וצירף מן הכל כזית ואכלו אינו לוקה ודינו כדין אוכל חצי שעור כל הנבילות מצטרפות זו עם זו ונבילה מצטרפת עם טריפה וכן כל בהמה וחיה הטמאים מצטרפין זה עם זה אבל בשר נבילה. עם בשר בהמה טמאה אין מצטרפין כיצד הלוקח מנבלת השור ונבלת הצבי ונבלת התרנגול וקבץ מן הכל כזית בשר ואכלו לוקה וכן אם קבץ חצי זית מנבלת בהמה טהורה וחצי זית מבשר טריפה או חצי זית מבשר נבילה וחצי זית מבשר מן החי מן הטהורה ואכלו לוקה וכן בשר הגמל והחזיר והארנבת שקבץ מכולם כזית לוקה אבל אם צירף חצי זית מנבלת השור וחצי זית מבשר הגמל אין מצטרפין וכן כל כיוצא בזה וכן בהמת טמאה ועוף טמא או דג טמא אין בשר שניהם מצטרף לפי שהן ב' שמות שהרי כל אחד מהן בלאו בפני עצמו כמש"ב אבל כל העופות הטמאין מצטרפין כמו שמצטרפין כל בהמה וחיה הטמאין זה הכלל כל שאיסורן בלאו אחד מצטרפין בשני לאוין אין מצטרפין חוץ מנבילה וטריפה הואיל והטריפה תחילת נבילה היא עכ"ל

המתבאר מדברי רבינו הוא א' דב' לאוין בעלמא אין מצטרפין חוץ מאיסורי נזיר הב' דנבילה וטריפה מצטרפין זה עם זה הג' דנבילת עוף ונבילת בהמה מצטרף כמש"כ דנבילת שור ונבילת התרנגול מצטרף הד' דנבילת טהורה ונבילת טמאה אין מצטרף וע"ז משיג הראב"ד השגתו יתבאר להלן בעז"ה ה"ה דבשר מן החי עם נבילה ועם טריפה מצטרף

וקודם שנבאר את יתר הפרטים גפן לבאר מחלוקת הרמב"ם והראב"ד וז"ל הראב"ד בהשגה פלוגתא היא במעילה ורב ורב אסי הוא דאמרי הכי ולוי פל"ג עלייהו וברייתא מסייעא ללוי דמצטרפי עכ"ל עיין הרב המגיד שתמה על הראב"ד בהשגות הרי שם במעילה (טז) במחלוקת דרב ולוי מבואר דמ"ד מצטרפין הוא משום דסובר דאיסורי נבילה חל על טמאה ואם כן רבינו הרי פסק דאין נבילה חל על טמאה שפיר פסק דאין מצטרפין ואם דעת הראב"ד לפסוק דאיסור חל על איסור היה לו לפסוק גם שם דנבילה חל על טמאה ולהשיג על הרמב"ם שפסק שאין נבילה חל על טמאה

והנלע"ד ביאור דברי הרמב"ם והראב"ד ונקדים לשון המשנה במעילה (טו) כל הנבילות מצטרפין זו עם זו אמר רב לא שנו