חלקו של יוסף (רמב"ם) רג

רמב"ם פ"ד ממאכלות אסורות הל' ג

האוכל עוף טהור חי כל שהוא לוקה משום אוכל נבילה ואע"פ שאין בו כזית הואיל ואכלו כולו ואם אכלו אחר שמת עד שיהיה בו כזית ואע"פ שאין בכולו בשר כזית הואיל ויש בכולו כזית חייב עליו משום נבילה עכ"ל

עיין הרב המגיד שהביא הגמרא חולין (דף קב) אמר רב אכל צפור טהורה בחייה בכל שהוא במיתתה בכזית וכתב רבינו שאפילו בחייה הוא משום נבילה אבל רש"י פירש משום אבר מן החי וכן נראה הסוגיא עיין לחם משנה שכתב ביאור דברי המגיד משנה דשם (קב) אמר רב אבר מן החי צריך כזית מאי טעמא אכילה כתיבה ביה והקשו שם מהא דאמר רב אכל צפור טהורה בחייה בכל שהו משמע דטעמא דרב משום אבר מן החי דאי משום נבילה אין כאן קושיא וכ"ת דמקשה דהא בנבילה נמי כתיב אכילה ולא בעינן כזית אם כן באבר מן החי נמי אע"ג דכתיב אכילה לא בעינן כזית ז"א קושיא דודאי ע"כ צ"ל כיון שהיא שלימה אע"ג דלית בה כזית חייב דאם לא כן איך מתישב הך מימרא גופא דאמר במיתתה בכזית וטעמא משום נבילה דאכילה כתיבא אם כן בחייה נמי אכילה כתיבא א"ו כיון שהיא שלימה לא בעינן כזית ואם כן לא קשה לרב הא דאמר גבי אמ"ה דבעינן כזית דלא איירי בשלימה ותו קשיא דאמרינן בגמרא דחייב משום נבילה הא מוקמינן בגמ' משהו בשר ועצמות וא"כ לפי מסקנא בעינן כזית ואמאי כתב רבינו דכל שהוא חייב ותו קשיא במאי דכתב רבינו הואיל ויש בכולו כזית חייב משום נבילה הרי כתב רבינו לקמן כ"ז דגידין ועצמות שאין ראוין לאכילה אינם מצטרפין לכזית לחייב משום נבילה וכ"ת שא"ה דכיון דכולו שלם עדיף טפי ומצטרף לכזית מ"מ קשה לזה מסוגיא דגמ' דמוקי פלוגתא דרבי ור"ש כעין קלניתא דכוליה אין כזית ואחד מאבריו כזית אם כן קאמר דגידין ועצמות מצטרף מיהו הא לא קשה דגמ' מיירי לענין איסור אבר מן החי דמצטרף אבל הכא מיירי לענין נבילה דאמר קרא בנבלתה ולא בעור וה"ה לענין אכילה כמש"כ המגיד לקמן דרבינו למד שאין מצטרף באכילה מטומאה ולקושיות ראשונות אפשר לתרץ דרבינו מפרש כרש"י דמשום אבר מן החי חייב אלא דפוסק כרבי דברייתא שהלכה כרבי מחבירו ועוד דרבי סובר בהמה בחייה לאו לאברים עומדת ורבינו פוסק כן לקמן פ"ה ואזיל לטעמיה אלא שמ"מ קשה טובא דחייב משום נבילה היכן מצא כן עכ"ד

והנלע"ד ביאור דברי רבינו ונקדים לחקור אם איסור נבילה וטומאת נבילה שניהם שוים וכל מה שהוא באיסור נבילה הכרח שהוא בטומאת נבילה וכן להיפך כל מה שהוא בטומאת נבילה הכרח שהוא באיסור נבילה

והנה לענין נבלת בהמה אנו רואים מפורש מדברי הרמב"ם שאין הטומאה תלוי באיסור הנבילה חדא כמו שנבאר לקמן בהלכה (יז) בביאור דברי הרמב"ם והראב"ד שם ועוד שכ"כ הרמב"ם מפורש פ"ב מהלכות אבות הטומאה הלכה (י) גבי הך דשחיטת עכו"ם נבילה דמן התורה לא הוי נבילה רק לענין איסור נבילה אבל טומאתה קרוב שהוא מדברי סופרים ועיין מש"כ פ"ב ממאכלות אסורות ה"ז וה"ח

אבל בעוף יש לחקור אם טומאתה ואיסורה מענין אחד הוא נובע או דחלוק הוא טומאתה מאיסורה

ונראה דבעוף הטומאה והאיסור הוא ענין אחד דהרי מבואר בזבחים (דף ע) ר"י אומר יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בגדים אבית הבליעה ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא עכלה"ג הרי דהטומאה ואיסור הם יחד קשורים וזה שיש בו איסור יש בו טומאה

והנה אף דבעוף הטומאה והאיסור יחדיו ילכו ולא יתפרדו מכל מקום אין הפירוש שמפני שטימא עצמו לכך עבר על איסור או להיפך מפני שעבר על איסור לכך טמא אלא דפירושו הוא שדבר שיש בו טומאה שוב יש בו איסור וכן להיפך דבר שיש בו איסור יש בו טומאה ועיין מש"ב פ"ג ממאכלות אסורות ה"ז שם דדבר שיש בו אותו הדין טומאה של נבילה אם היה חציצה בגרונו לא מטמא ושם ביארנו דהטומאה הוא מדין נגיעה וברור