חלקו של יוסף (רמב"ם) רב

בתשובה סימן ק"ז הקשה באמת מ"ש דלענין איסור שנתערב לח בלח קיי"ל דבטל בששים ולא חיישינן שמא לא נתערב יפה גם קשה למה לא יבטל אף אם לא נתערב יפה הרי יבש ביבש גם כן בטל ברוב אמנם נראה דיסוד הגמרא סובב על דרך זה דהריטב"א במכות כתב בשם הראב"ד דדוקא חבית שנפל לים הגדול שמימיהם מלוחים וידוע שהמלוחים כבדים וא"א להתערב לפי"ז מבואר פשוט דודאי מה"ת הדין הוא שבטל ברוב כל יבש ביבש אבל כ"ז הוא באפשר להתערב אבל כאן שאי אפשר להתערב הדין הוא שאין לו דין בטל ולכך בכל איסור שנתערב לח בלח לא חיישינן שמא לא נתערב יפה משום דמן התורה אף אם לא נתערב גם כן הדין שבטל ברוב ולדרבנן לא חיישינן ותלינן שנתערב ולא נתן טעם אבל בהך דמים מלוחים עם אינם מלוחים שדין ביטול לא נאמר בה כיון שאי אפשר להתערב אלא דהדין הוא שאם אין ג' לוגין שאובין במקום אחד לא פסלי וכאן חיישינן שוב שמא יש ג' לוגין שאובין במקום אחד וז"ב בכונת הריטב"א והרמב"ם. פרק רביעי רמב"ם פ"ד ממאכלות אסורות הל' ב

המגיד משנה הקשה על רבינו שפסק דעל טמאה אין לוקין משום נבילה ופסק דריסק נמלים והביא אחת שלימה וצרפה למה שנתרסק ונעשה כזית לוקה משום נבילה לעיל סוף פ"ב ואיך פסק כן הא אין שייך איסור נבילה על נמלה ועיין סופ"ב מה שתירצנו בזה וכעת נלע"ד לתרץ פשוט דהנה תוס' פ' גיד הנשה (דף צו) הקשו וא"ת למה לי שיהא חד חי דהוי בריה בלא"ה נמי כיון שיש בהם כזית לוקה ה' משום שרץ כיון דאכילה כתיב ביה ואחד משום נבילה ותירצו דודאי דלאוין דכתיב בלשון אכילה לקי משום כזית שרץ אבל יש לאו דלא כתיב בלשון אכילה כגון בל תשקצו והאי לא לקי אלא בחי משום בריה עכ"ד והנה לשיטת הרמב"ם א"א לנו לתרץ כתירוץ תוס' שהרי לא חילק ובכל הלאוין פסק או כזית או בריה גם מש"כ הלחם משנה לתרץ קושית תוס' דהנמלה האחת אינה מורכבת אין זה מעלה ארוכה להך קושיא דלמה להו לגמרא להמציא היכי תמצא שזו השלימה אינה מורכבת וגם לא משמע כלל כן לכן הברור בזה הוא מה שהעלינו פ"ב שם דכיון שאינה בעצם שרץ רק על ידי מה שאח"כ היא מראה פעולותיה אבל בעצם היא נולדה בפירות שוב הדין הוא שרק חי הוא לוקה עליה מפני שיש לה אלו הפעולות של שרץ לא אם יתרסק משו"ה נקט חי

והנה עיקר הטעם שאין על טמאה הך דנבילה הוא רק משום הך דאין איסור חל על איסור לפי"ז בנתרסק הנמלה שאז אין עליה שארי המלקות שהרי רק על חי הוא לוקה משום אלו המלקות שוב לא שייך הך דאין איסור חל על איסור ושפיר חל עליה דין של נבילה לפי"ז מבואר לענ"ד היטב דאף אם אחת שלימה מ"מ גם השלימה מצטרפת להך דכזית נבילה דמגו דחל על המרוסקים חל גם כן על השלימה ולא דמי להך דחצי כזית מטמאה וחצי זית מטהורה שפסק רבינו לקמן הי"ז שאין מצטרפין אף לענין איסור נבילה ולא נימא מגו דחל נבילה אחצי זית של הך דטהורה חל גם על טמאה זה אינו דשם הם שני שמות זו נבילה וזו טמאה ויש לה צורה אחרת לכך אינן מצטרפין אבל כאן הרי הוא מין אחד אלא שזה נתרסק וזה לא נתרסק לכך מגו דחל על זה חל גם על זה לזה שפיר פסק רבינו שמצטרפים זה עם זה והבן.