חלקו של יוסף (רמב"ם) רא

רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' יא

אפרוח שנולד מביצת טריפה מותר שאין מינו טמא עיין השגות ז"ל מה ראה לשנות הטעמים שפירשו בו חכמים שהם מתוקנין יותר מכולם כי ביצת טריפה אינה ממין טמא ואסורה והטעם שפירשו בו לאימת גביל לכי קא מסרחא וכי מסרח עפרא בעלמה הוא עכ"ל

ונראה לישב שיטת הרמב"ם פשוט לפימש"כ התוס' בנדה (ג) גבי הך דתרנגול דאגמא אסור ותרנגולתא שרי וכתבו שם תוס' דהוא מין אחד אעפי"כ זה שרי וזה אסור דהאם לא ילדה האפרוח אלא ביצים הטילה והאפרוח מעפרא קא גדיל ונאסר ממילא על ידי סימני טומאה ונקבה נמי אין לאוסרה למאן דאסר זה וזה גורם דהא אפרוח לא יצא אלא מן הביצה ומעפרא קא גדיל עכ"ל ביאור דברי תוס' לענ"ד הוא כן דאילו הביצה לא ילדה אלא התרנגולת אז היה הדין שלמ"ד זוז"ג שריא היא מותרת משום דהוי יוצא מאיסור והיתר שהתרנגול הוא ממין איסור והתרנגולת ממין היתר וכן אף אילו היה משכחת לה שיתיחס הלידה על שם התרנגול ותרנגולת אף שהם לא נתנו בה שבחים וכוחות מ"מ היה אסור מצד היחס אבל הרי היא לא ילדה אם כן אין לה שום יחוס כלל ורק הדין הוא שמי שיש לו סימני טומאה בעוף הוא טמא ומי שיש לו סימני טהרה הוא טהור לכך אף שנולדה גם מן התרנגול שהוא טמא מותרת שלא נקראת נולדה ממנו

ולפי"ז פשוט דהרמב"ם חולק על כלל התוס' וסובר שאף בעופות יש יחוס הלידה ולפי"ז אף דמעפרא קא גביל אבל סו"ס יחוס הלידה יש והוי לן למימר שהוא טמא לזה כתב הרמב"ם שטריפה אין מינה טמא אם כן משום יוצא ממין טמא ויחוס המין אין לאסור רק משום טריפה והיא אינה טריפה ואימת גביל לכי מסרח ולכי מסרח עפרא בעלמא הוא

עוד אפשר לומר דאילו היה מינו טמא אז היה אסור אף דאימת גביל לכי מסרח משום דביצת טמאה שריקמה הרי לוקה משום שרץ לפי שיטת הרמב"ם אם כן אח"כ נקרא יוצא מן השרץ לזה קאמר שאין מינו טמא ובריקום אין בה משום שרץ לזה הדין הוא שביצת טריפה מותר

ולפי"ז יש לדון בהך תרנגולתא דאגמא אם הוא מין אחד אז למ"ד זוז"ג אסור הדין הוא שאסור משום דהביצה הרי יש לה דין ביצת טמאה ושוב הריקום אסור משום שרץ ושוב הוי יוצא משרץ בע"כ דתוס' חולקים על שיטת הרמב"ם וסוברים דאף בביצת טמאה אין בריקום משום שרץ והבן. רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' טו

החמאה של עכו"ם מקצת הגאונים התירוה שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמאה אינו עומד ומקצת הגאונים אסרוה מפני צחצוחי חלב שישאר בה שהרי הקום שבחמאה אינו מעורב עם החמאה כדי שיבטל במיעוטו עיין כסף משנה שהרשב"א בתורת הבית הקשה הא כל מיעוט ברוב אף שלא נתערב הוא בטל כמפורש בחטים של תרומה שנפלו לתוך חולין או גרוגרות של תרומה שנפלו לתוך חולין אע"פ שזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפני עצמו בטלי עכ"ד

ונלע"ד דכונת רבינו פשוט דענין הביטול הוא שהמיעוט נגרר אחר הרוב ולכך אף אם לא נתערב יפה כל שהרוב הוא מהמותר המיעוט נגרר אחר הרוב אבל כל זה שייך רק בהך אופן דביטול שיכול המיעוט הזה להתערב ברוב אבל היכא שבמין זה אי אפשר מצד הטבע בשום אופן להתערב ברוב אז אין לומר שהמיעוט נגרר אחר הרוב אינו שהרי אי אפשר להתערב בטבע והאי לחודא קאי והאי לחודא קאי ואינו כלל מיעוט בתוך הרוב כי אם מיעוט המובדל מהרוב וזהו החילוק בין הך דין של גרוגרות בגרוגרות להך דין של קום בחמאה דגרוגרות הרי יכולים לערב בגרוגרות למעכם באופן שיתערב יפה אבל קום בחמאה אי אפשר בשום אופן לערב

ויסוד לזה דכה"ג לא שייך דין ביטול הוא ממה שמבואר במכות (ד) דחבית מליאה מים שנפל לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה חיישינן לג' לוגין שלא יהא במקום אחד והגאון בעל חות יאיר