חלקו של יוסף (רמב"ם) ר

רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' ט

נמצא עליה קורט דם אם על החלבון זורק את הדם ואוכל את השאר ואם על החלמון אסורה כולה ביצה המוזרת הנפש היפה תאכלנה עכ"ל

הנה דין דם ביצים אם הוא איסור תורה אם לא עיין בטור סימן סו ז"ל אבל דם דגים וחגבים מותר ודם ביצים אם ידוע שאינו מריקום האפרוח אין חייבין עליו אלא שחכמים אסרוהו אבל אם ידוע שהוא מריקום האפרוח חייבין עליו עיין בבית יוסף מה שהביא מדברי תוס' והרא"ש

והנה לכאורה יש לעמוד ע"ז הרי בכריתות (דף כא) ילפינן דדם דגים וחגבים מותר מפני שכולו היתר ופירושו הוא שאין צריך שחיטה אם כן דם ביצים אף בידוע שהוא מריקום האפרוח סו"ס הרי אין צריך שחיטה וכל שאין צריך שחיטה הרי דמו מותר

וצריך לומר דעד כאן לא ממעטינן רק דגים וחגבים שאין להם שחיטה לעולם אבל זו הביצה אם יעשה ממנה עוף הרי יהיה לה שחיטה לא ממעטין לה ממה שאין צריך עתה שחיטה רק עיקר המיעוט הוא מפני שאינו בשר לכך הריקום שהוא כבשר אם נמצא עליו דם אסור מן התורה מן הטעם הזה ולפי"ז מיושב קושית התוס' בכריתות (כא) ד"ה אוציא דם ביצים של עוף שאינו מין בשר ז"ל תימא לרבינו ברוך דלא מיירי הכל בחד צד ויש בהן איסור והיתר ודם ביצים וחגבים הוי מצי למעט שאין בהן טומאה חמורה אלא האי פשוט להם להיתר שאומר הש"ס עכ"ל ור"ל שהקשו א' דהוי ליה לומר או בכולם סברא זו שאין להם איסור בלא שחיטה או שאין בהם טומאה חמורה ולפי"ז מיושב פשוט דגבי ביצים א"א לומר הך דאין להם היתר ואיסור שהרי יש להם היתר ואיסור כשיעשו עוף וזה נקרא יש לו היתר ואיסור שהרי גבי הך דביצה שרקמה מהאי טעמא הדם אסור מן התורה ולכך לא קאמר רק שאינו מין בשר. ורק דם הבשר אסור ולכך ריקום שהוא כבשר אסור אמנם משה"ק למה לא אמר שבכולם אין טומאה כמו דקאמר בשרצים זה שלא אמר כן בביצים לפי"ד מיושב פשוט דביצים כמו שנקרא יש להם היתר ואיסור באופן זה שיעשו עוף כן נקרא יש לו טומאה באופן זה אם יעשה עוף ומה דלא קאמר גבי הך דדגים וחגבים הטעם שאינו מטמא עיין בשמ"ק בשם הרא"ש שביאר פשוט דעיקר טומאה הוא רק משום הך דבמותם יטמא מפני שחסר שחיטה ולכך נבלת עוף טמא כיון שבין במיתתה בין בחייה אסור לא שייך טומאה והנה חזינן דאף עוף טמא שאין לו טומאה מ"מ דמו אסור וכן מפורש במשנה שם אם כן למה אמר שדם שרצים הואיל ואין מטמא דמו מותר מדין דם אכן הדבר פשוט דהיכא דלא שייך כלל טומאה מן הדין שחסר לה דין שחיטה וכדומה לא שייך הקולא דאין לה טומאה וכן עוף שרק בבית הבליעה הוא דמטמא ורק דטהורה ולא דטמאה שאין בה כלל טומאה ודאי לא שייך הך קולא דאין לה טומאה לענין היתר הדם משא"כ בהך דשרצים הרי יש להם טומאה אלא שהקילה תורה בטומאה זו שיש להם שוב זו גורם קולא לענין דם ולכך דגים וחגבים מה שאין מטמאין הוא משום שאין להם שחיטה ולא נקרא כלל במותם ולעולם הן כשחוטים שפיר דין הוא שנקרא יש לו היתר בלא שחיטה ובשחוט אין חסרון מה שאינו מטמא משום הכי גבי הך דדגים וחגבים הוצרך להך דאין לו היתר שחיטה ומיושב קושית תוס' (דף כ) שם מהך דעוף טמא שאינו מטמא אעפי"כ דמו אסור וז"ב בכונת הרא"ש

ובבית יוסף סימן סו כתב ז"ל והמרדכי כתב שראבי"ה קבל מרא"ם דאם הדם בחלמון באותו ענין שאינו ניכר בו מקום התחלת האפרוח אז דוקא הוא אסור משום תורת דם אבל אם הוא מלא דם וניכר בו מקום התחלת אפרוח מותר דסמוך לריקומו הוי עפרא בעלמא אבל אם נרקם ממש אסור משום שרץ כל זמן שלא יצא לאויר העולם עכ"ל ונראה דבזה מיושב מה שיש להקשות בזה לכאורה דכיון דכשרקם מן הדם אם כן רקם מאיסור למה ברקמה מטהורה אין לוקה משום שרץ הארץ ותיפו"ל דהרי עדיין נקרא רקם מאיסור מן הדם שוב לא יהיה גרע מרקם מן הנבילה תולעים שיש בו משום שרץ הארץ אבל לפי"ז ניחא דהרי מהדם כבר נעשה עפרא בעלמא ונקרא רקם מן הטהורה לכך אין לוקה משום שרץ הארץ.