חלקו של יוסף (רמב"ם) קצט

אין לו עדיין שם עוף מדחזינן דבטהור מותר בלא שחיטה שוב דין הוא שלוקה עליה משום שרץ ולפי"ז מיושב קושית הרשב"א משרצים הגדלים בפירות במחובר שאינן שרץ העוף לפי"ז פשוט דלק"מ דשם הרי בעצם הדבר נברא מאוכל היינו הפרי ועיקר איסורו הוא רק משום הך דשרץ על הארץ ושם אינו על שם הפעולה שיש לו בכח שכל שרץ יש לו זה בכח אלא על עצם המעשה לכך בתלוש מותר עד שיפרוש ורק במחובר אסור שאף על האילן נקרא ששרץ על הארץ אם כן רק משום הפעולה אסור ולא משום עצם הדבר שנברא מאוכל שוב אי אפשר לחייבו משום שרץ עוף ששרץ עוף שנברא במאכל מותר רק משום שרץ על ארץ אסור אבל כאן שבשעת בריאה אסור שנברא ממין הטמא שוב דין הוא שפיר שלוקה משום שרץ עוף

ובאמת אדרבה לשיטת הרשב"א החולק על הרמב"ם וסובר שאין אסור משום שרץ עוף אם רקמה ק"ל מאיזה טעם יהיה אסור אם רקמה עוף טמא משום יוצא מביצת טמאה הרי אין לאסור דאימת גביל לכי מסרח ולכי מסרח הרי הוא אפרא בעלמא כמו שזה מבואר בתמורה (לא) וצריך לומר לפי שיטת הרשב"א [כפימש"ב פ"ב ממאכלות אסורות הכ"א שם בשיטת הרמב"ם דשרץ אף סרוח אסור לשיטת הרמב"ם בביצת שרץ אף ברקמה יש משום יוצא מטמא אמנם ז"א שרק בשרץ אף סרוח אסור לא בביצה והבן] דאף בטמא גבי אפרוח שלא נתפתחו עיניו רק מדרבנן וזה פלא

ולפי שיטת הרמב"ם יש להקשות להיפך דלמה אפרוח של ביצת טריפה מותר משום הך דאימת גביל לכי מסרח ולכי מסרח אפרא בעלמא ועדיין קשה הרי עיקר הטעם דשל טהור אין ברקמה משום שרץ הוא רק משום דהביצה היתה עוד ראוי לאכילה אם כן ביצה של טריפה אינה ראויה שוב נימא שלכי גביל הרי נעשה שרץ העוף שנקרא נולד מנבילה שהוא שרץ להרמב"ם פ"ב ממ"א הי"ד ויהיה אסור משום יוצא משרץ

ונלע"ד דלשיטת הרמב"ם צריך לומר דודאי נברא מנבילה נקרא שרץ שיש לו שם נבילה אבל טריפה איסור אכילתו הוא מגדר אחר שאינו יכול לחיות אם כן היוצא ממנו הוא רק מדין יוצא מאיסור של טריפה ואם היא יכולה לחיות יש לה היתר לפי"ז אפרוח של הך דטריפה בלא"ה מותר כיון שיכול לחיות אלא דעל הביצה כבר הונח שם איסור יוצא משו"ה באים לאוסרו לכן בהסתלק ממנו שם יוצא כבר הוא חוזר להיתר ואין לאסור משום שרץ הך דביצת טריפה שריקמה כיון שאין איסורו רק משום חוסר חיות וזה יש לו חיות אם כן כבר פסק שם טריפה ואיך נאסור משום נולד מאיסור שיש לו שם שרץ כיון שהוא עצמו לא נולד רק מטריפה ונסתלק ממנו שם טריפה

ובחולין (סד) גבי ביצת שרץ שרקמה שלוקה משום שרץ הקשה תוס' דלמה לי זה תיפו"ל משום יוצא מטמא לפימש"ב מיושב בפשיטות דהרי אימת גביל לכי מסרח ולכי מסרח אפרא בעלמא אם כן אין לאסור כלל משום יוצא מטמא

והנה הרמב"ן בהלכות בכורות דף (ה) שם הביא דברי קדמונים ז"ל שנדחקו למצוא את המקור להיתר של ביצים של טהורה שלא יאסר משום יוצא מן החי והביא שם שאיזה קדמונים אמרו שההיתר הוא משום דאם איתא שהביצה אסורה איך התרנגולת מותרת הרי כל היוצא מהאסור אסור והוא דחה משום דהרי אימת גביל לכי מסרח ולכי מסרח אפרא בעלמא הוא כמפורש בתמורה (לא) והוא לכאורה פלא על הקדמונים אמנם לפי שיטת הרמב"ם באמת יש לישב את שיטת הקדמונים והוא דאם היתה הביצה אסורה בטהורה אם כן אם רקמה אז היה אסור משום נולד מאיסור מדין שרץ כמו נולד מנבילה שנקרא רומש על ארץ אם כן ממה שאנו רואים שתרנגולת מותרת מוכרח שהביצה מותר משום דאם לא כן הרי לכי גביל ורקמה אסור משום שרץ שוב אח"כ יהיה נקרא יוצא משרץ ויוצא מטמא טמא אלא בע"כ דל"ה כלל איסור על ביצים משום הכי רקמה לא הוי שרץ ואח"כ לא הוי יוצא משרץ אלא דיש לדון אם שייך ביוצא מחי דין נולד מאיסורים שיהיה נקרא אח"כ על נולד ממנה שם שרץ לפימש"כ דבנולד מטריפה לא נקרא שרץ ברקמה וצריך לומר דיש חילוק שם איסורו רק משום חוסר חיות אבל כאן כיון שאין לו שחיטה אסור אף עתה שוב יש לו שם שרץ כמו דרגים שבבהמה דכיון דחסר שחיטה מקבל שם שרץ והבן.