חלקו של יוסף (רמב"ם) קצח

בה מרוצות הדם הרי הן כבשר לענין טומאה אעפי"כ בפני עצמן אין להם שם נבילה לטמא משום דנבילת עוף טהור צריך לטמא בהך דאכילה ובפני עצמן אינם אוכל לכך אין מטמא

ולזה בהך דביצי עוף שהביא הרב המגיד ראיה מדמטמא בע"כ הוא כמו בשר איני יודע ראיה דאפשר הוא נבילה ולא בשר אעפי"כ מטמא הוא משום הך דנבילה

וצריך לומר בדעת הרב המגיד דבשלמא בהך דצפרנים כיון שהם מגוף העוף שייך לומר עליהם שקבל שם נבילה אע"פ שהוא עצמו אינו בשר אבל ביצה הרי היא לא מתה כלל ואיך אפשר לה לקבל שם נבילה בע"כ שבעוף הוא כמו בשרה ובשר של נבילה הרי הוי נבילה

ולענין משה"ק הלח"מ מהך דביצים גמורות מותר לאכול בחלב נלע"ד בזה דכונת הרב המגיד פשוט דהרי עוף מה"ת מותר לאכול בחלב ומה שאסור הוא רק משום שהוא בשר והעולם יטעו שבשר מותר לבשל בחלב אף של בהמה גזרו על בשר עוף לפי"ז ביצים גם כן כיון שאינם גמורים הרי העולם יראו שמתירים בשר עוף שניכר שאינן גמורות והן בשר אעפי"כ אוכלין בחלב לכך גזרו אבל בהך דגמורות הרואה לא ידע כלל שבמעי העוף עדיין היו מעורות ויש להן דין בשר אם כן העולם לא יטעה כלל שמותר לאכול בשר בחלב משו"ה לא אסרו אבל עכ"פ מוכרח מזה דעוף ובשרו אסור לאכול בחלב וביצים שלה גם כן אסור מוכרח שיש לה שם בשר וזה כונת הרב המגיד. רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' ח

ביצת עוף טמא שהתחיל האפרוח להתרקם בה ואכלו לוקה משום אוכל שרץ העוף אבל ביצת העוף הטהור שהתחיל האפרוח להתרקם בה ואכלה מכין אותו מכת מרדות עיין מגיד משנה ז"ל פרק אלו טריפות (דף סד) מבואר גבי ביצת השרץ שאם רקמה ואכלה לוקה עליה משום שרץ הארץ כמש"ל ורבינו סובר דה"ה לביצת עוף טמא משום שרץ העוף אבל הרשב"א ז"ל הקשה עליו מהשרצים הגדלים בפירות במחובר שאינן קרוין שרץ העוף אע"פ שעתידין לצאת ולפרוח ואמר דכל שלא יצא לאויר של העולם אינו שרץ העוף ולא שרץ הארץ שהרי הבהמה אינה גידולי קרקע ולפיכך אע"פ שבביצת השרץ לוקה מדין שרץ הארץ מפני שהן עצמן שרץ הארץ בביצת עוף טמא אינו לוקה והניח הדבר בצריך עיון עכ"ד

ולע"ד בלא"ה קשה להבין מצד הסברא איך יהיה ע"ז שם שרץ עוף כיון שבעצם אינו כלל שרץ אלא עוף טמא

והנלע"ד לבאר דברי רבינו ונקדים לסלק קושיות הרשב"א ונלע"ד דהנה המעיין בגמ' יראה כהרמב"ם דשם פריך אי הכי מאי איריא דטמאה דטהורה נמי ולמה לא פריך מאי איריא דשרץ דעוף נמי בע"כ דלפי"מ דמסיק באלא אמר רבא שאם רקמה ואכלה לוקה משום שרץ קאי על כל ביצים אף דעוף ולכן פריך דאף דטהור נמי יהיה לוקה משום שרץ

והנה לכאורה קשה להבין לפי שיטת הרמב"ם דביצת עוף טמא שרקמה ואכלה לוקה משום שרץ הארץ אם כן חזינן דרקמה נחשב שיש לה חיות אם כן למה אפרוח שלא נתפתחו עיניו רק מדרבנן אסור הרי לא גרע מכל ב"ח שצריך שחיטה ודמיא ממש לדרנים שבבהמה דלדידהו לא מהני שחיטה ואסור מה"ת

ונלע"ד דהדבר מתבאר עפ"י שיטת הרמב"ם בפ"ב ממאכלות אסורות הי"ג והי"ד שביארנו לעיל ותורף שיטתו הוא דדברים האסורים ועפושים שאינם ממין מאכל אם נברא בהם שרץ נקרא בשם רומש על ארץ ואסור ודברים המותרים אם נברא בהם שורץ לא נקרא רומש על ארץ ומותר לפי"ז הדברים פשוטים דביצי עוף טמא כיון שהביצים אסורים אם כן נקרא שנולד מן הדברים האסורים כ"ז שהוא בביצה לא קבלה שם עוף שוב נקרא רומש על ארץ ויש לו שם שרץ אבל ביצת עוף טהור כיון שהוא מותר אם כן הנברא ממנו לא נקרא רומש על ארץ ואף אם הוא שרץ נקרא שרץ ממין של מאכל משום הכי הדין שלא נקרא שרץ לפי"ז מבואר היטב דלכך של עוף טמא נקרא שם שרץ העוף משום דשרץ העוף לא נקרא על ידי מה שמעופף רק על ידי זה שיש לו כנפים שיכול לעופף וזה יש לו כנפים ועתה