חלקו של יוסף (רמב"ם) קצו

ונראה דהרא"ה מפרש כן דבקרא כתיב הוא ודרשינן שם (ס) למעט דרק הוא טמא ואין דם מהלכי שתים טמא ואם כן מיעט קרא דאין דם מהלכי שתים טמא וכן חלב ממעט שם מהוא אבל עד כאן לא ממעטינן רק בשעה שהדם או זה החלב פירש מן: האדם אז הדין הוא שאינו טמא ורק גמל דין הוא שחלבו יש לו טומאה לא מהלכי שתים אבל בעודו בדד שם כ"ז שהוא מחובר לאדם יש לו דין טומאה וזהו שאמרו שאם יונק מן הדד כיונק שקץ דכיון שמהלכי שתים להרא"ה בל"ת גם החלב בשעה שמחובר למהלכי שתים יש לו דין של טומאה וכיונק שקץ אבל פירש מדד אין בו איסור. רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' ה

עיין לחם משנה שהביא שהבית יוסף פ"א דקדק מלשון הרמב"ם דהך דיונק תנוק והולך עד ג' שנים היינו דוקא אם לא גמלוהו אבל אם כבר גמלוהו אז אינו מותר רק עד כ"ד חודש

ונראה להסביר זה משום דיש ב' דינים בהיתר ליתן ליונק הא' הוא שתנוק עד כ"ד חודש נקרא יונק כמו דחזינן לענין מעוברת חבירו ומינקת חבירו שאסורה עד כ"ד חודש לישא מפני זה שזהו שעור של הנקת הולד, הב' נקרא יונק כל עוד שלא גמלוהו לכך עד ד' וה' שנים אם לא גמלוהו נקרא יונק ושניהם נותנים היתר לענין להניק את הולד בין הך דכ"ד חודש בין הך דלא גמלוהו דחזינן דעד כ"ד חודש מותר להניק אף אם גמלוהו שאף אם גמלוהו כיון שהוא תוך כ"ד חודש נקרא יונק וכן להיפך אם לא גמלו אותו אף אם הוא יותר מכ"ד חודש נקרא יונק לזה דין הוא שאם גמלו אותו אף תוך כ"ד חודש נהי שמותר לינק מפני שנקרא יונק עד כ"ד חודש אבל אחר כ"ד חודש לא נקרא תו יונק שכבר נגמל וגם עבר זמן היניקה משום הכי אסור להניק אם תוך כ"ד חודש גמלוהו אף אם אח"כ ינק עד כ"ד חודש

והנה לפי שיטת הראשונים דבחלב אדם אין איסור מן הדד רק מדרבנן כמפורש בדברי הרמב"ם בהכ"ד צריך בע"כ לומר דאף איסור דרבנן אסור לספות לקטן דאי לאו הכי למה ד' או ה' שנה אסור להניקן הרי עצם החלב מותר רק מן הדד איסור דרבנן הוא ומותר לספות לקטן בע"כ דאף איסור דרבנן אסור לספות לקטן. רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' ו

עיין במש"כ בה"א ועיין מש"כ הרמב"ן בבכורות בהלכותיו שם (לדף ו) ועיין מה שאכתוב בס"ד לקמן ה"ח ובמש"כ הרב המגיד כאן. רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' ז

יראה לי שהאוכל ביצי דגים טמאים הנמצאים במעיהם כאוכל קרבי דגים טמאים ולוקה מן התורה וכן ביצי העוף הטמא התלויות באשכול שעדיין לא פירשו ונגמרו האוכל, אותן לוקה כאוכל בני מעים שלהן עכ"ל עיין הרב המגיד דסברת רבינו פשוטה בטעמא דכל שהן בגוף הדגים ובעופות באשכול הן כבשר גמור וראיה לזה דין טומאת נבילה בעוף שהאוכל מן האשכול של ביצים טמא כביצה (ז) ונתבאר ברבינו ה' שאר אבות הטומאה עוד ראיה שאסור לאוכלו בחלב כדאיתא התם אע"פ שבשר עוף בחלב אינו אלא מדבריהם כמו שיתבאר פ"ט עכ"ד עיין לח"מ שתמה דבהך דביצה ז' שם דוקא לר"י טמא דאי"ל דאם היו מעורות בגידין אסור לבשל בחלב אבל אנן קיי"ל כת"ק כמש"כ פ"ט אם כן האוכל מאשכול דטמא אינו אלא מבשר אשכול לא מהביצים גם קשה מש"כ ראיה ממעורות בגידין אסור לבשל בחלב הא שם כתב רבינו פ"ט דביצים גמורות אף מעורות מותר לבשל בחלב עכ"ד

ולכאורה היה נראה ראיה לרבינו מהך דמנחות (דף ע) דכתב אילפא אפנקס דביצי נבילת עוף הטהור מקצתן בחוץ ומקצתן בפנים מטמאין בגדים