חלקו של יוסף (רמב"ם) קצה

אינה משנה רק ברייתא משום דבמשנה לא נאמר רק דבש צרעין לא דבש גזין ונראה דבדקדוק גדול נקט דהנה בתוספתא דבכורות פ' מפורש דדבש הגזין מתמצה הוא מן הגוף לפי"ז שלש מחלוקת הוא הך דקאמר מפני שאין מתמצה מן הגוף הוא רק היתר לדבש דבורים וצרעין ולא לדבש גזין ור' יעקב שסובר שתלוי ביש לו שם לווי הוא סובר דאף דבש צרעים אסור כיון שיש לו שם לווי דאף דבר שאין מתמצה מהגוף כל שנתהוה מטמא הוא טמא אמנם הא דתניא דדבש גזין וצרעין מותר היא דעה שלישית שסוברת דדבר שמתמצה מגוף ואין מתמצה שוים רק ההיתר הוא בדבש שוב הוא היתר אף שמתמצה מגוף וכן שם לווי אין גורם איסור והיתר דבקרא לא כתיב דבש שנחלק בין יש לו שם לווי לאין לו שם לווי רק בקרא כתיב דמשריץ מותר ושניהם הוא משריץ ולכך קאמר כמאן אזלא הא דתניא לא כר"י ר"ל דהא דמתיר דבש גזים הרי סובר דאין מתמצה מגוף ומתמצה שניהם שוים אעפי"כ סובר דכל דבש שרי והוא בחדא כר"י דאין מתמצה מגוף גם כן אסור בשארי איסורים ובחדא דלא כר"י היינו במה שסובר ר"י דיש לו שם לווי אסור בדבש בזה הוא סובר דלא כר"י ולפי"ז הרמב"ם פסק דאיסור הוא משום מתמצה מגופו שוב פסק דרק דבש צרעים מותר כסתם משנה דמכשירין לא דבש הגזין מפני שדבש הגזין הוא מתמצה מגופו ובודאי אסור לפי"ז וז"ב בשיטת הרמב"ם מיהו לענין הכשר כו"ע ל"פ דכל שיש לו שם לווי אין מכשיר משום דשם כתיב דבש ויש לו שם לווי שוב לא נקרא דבש לבד והבן

ושיטת רש"י בזה בענין דבש גזין תמוה מאד שפירש בשבת (דף קו) דגזין מין חגב טהור הוא וכבר עמד הפרי חדש הביאו המשנה למלך בפ"ב מהלכות מאכלות אסורות דאם כן האיך יתפרנס הך דדבש הגזין דלר' יעקב אסור משום יוצא מטמא הרי לא הוי כלל יוצא מטמא והנה המ"ל שם רצה לישב דלכאורה קשה קושית ב"י מה מועיל מה שיש לו שם לווי לענין אסור אטו בקרא דבש כתיב לכן פירש דשם לווי שיש לה הוא משום זה שהוא מתמצה מן הגוף לכך אסור ולזה אף שהוא טהור אסור משום יוצא מחי ודברי המ"ל תמוהים מאד עד שפלא בעיני איך יצא מפי גאון ואף שהמגיה אמרו מ"מ ידוע דרב חיליה של המגיה ופלא הוא הרי חגב אין צריך כלל שחיטה ואף חי הוא מותר אם כן איך נוכל לאסור היוצא ממנה משום הך דאבר מן החי שהיוצא אסור הרי הוא עצמו אין בו משום אבר מן החי כלל

והיה נראה לכאורה לישב שיטת רש"י לפימש"ב פ"ב ממאכלות אסורות הכ"ד שיטת רבינו סעדיה דחגבים אסיפה מתיר אותם לכך אם מתו מאליהם אסור לפי"ז אף דרש"י חולק על רבינו סעדיה היינו בזה שהוא סובר שאסיפה מתיר אף במתה מאליה אבל צריך אסיפה לפי"ז יוצא מדבורים אף שאין בדבורים איסור משום חי אם הוא חגב טהור אבל כל זמן שלא נאסף החגב עדיין יש בהחגב איסור שחסר היתר של אסיפה לפי"ז היוצא מחגב אסור כל זמן שלא נאסף ואף דרש"י חולק על דעת הרמב"ם שסובר דהיתר בלא שחיטה יליף מאסיפה מ"מ בהא סובר אף רש"י דמאוסף החסיל ילפינן שאסור בלא אסיפה לפי"ז היוצא כל זמן שהוא לא נאסף הרי הוא אסור לזה סובר רש"י דדבש הגזין אסור כיון שזה מתמצה מגופו קודם אסיפה שלא היה בו עדיין היתר אסיפה. רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' ד

אע"פ שחלב אדם מותר אסרו חכמים לגדול לינק אותו מן השדים אלא חולבת אשה לתוך הכלי ושותה וגדול שינק מן השד כיונק שרץ ומכין אותו מכת מרדות עיין במגיד משנה פרק ב' מהלכות מאכלות אסורות ה"ג שהביא דעת הרא"ה דבחלב ובשר של אדם הוא בלאו ונראה דצריך לומר לדידיה דגם חלב בהמה טמאה הוא בלאו דמ"ש חלב אדם מחלב בהמה טמאה וכמו שבאדם לדעת הרא"ה כיון שיש לאו על בשרו יש לאו על חלבו כן בבהמה כיון שיש לאו על בשרו יש לאו על חלבו וזה דלא כדעת רבינו לקמן הלכה ו' שאין לאו על החלב

איברא דזהו שצריך עיון לדעת הרא"ה דאיך יתכן שהחלב יהיה בלאו הרי מפורש בכתובות (ס) שהביא רבינו דרק אם ינק גדול מן השד הוא דהוי כיונק שרץ אבל אם ינק שלא מן השד לא הוי כיונק שרץ אם כן אם העצם חלב אסור בלאו איך לא יהיה אסור שלא מן השד.