חלקו של יוסף (רמב"ם) קצב

הרמב"ם ולפי"ז מבואר היטב דלכך צריך לאחת שלימה כדי שיחויב אלו החמש לאוין והא דצריך להשאר מרוסקים דאם לא כן כל בריה מחלק ועובר על כל אחת חמש לאוין לזה צריך שהשאר מרוסקים

ולענין משה"ק דכיון דבריה לא מהני לענין נבלה איך מהני בבריה של נבלה גידין ועצמות נלע"ד לפימש"ב דיסוד מה שנבלה צריך כזית הוא משום הך דתחילת ברייתו של בהמה בכזית עיין ה"ח שוב בזה שבתחילת בריה הרי יש גידין ועצמות אם כן בבריה ודאי גידין ועצמות מצטרף

וראיתי מקשים על הך דנמלה איך חייב הרמב"ם משום הך דחמש לאוין הרי סו"ס כל הבריה היא מצורף מחמש ענינים אם כן היא אינה כולה שרץ עוף ולא כולה שרץ מים ואיך יחויב על כל אחת ולק"מ דודאי כל שהוא שורץ על הארץ נקרא כולו שרץ ארץ ומה ששורץ על מים נקרא כולו שרץ מים ואין זו סתירה שמבשר אחד יוכל כל הבשר לקבל כמה צורות ורק כוי שהוא מורכב מהך דחיה ובהמה הוי חלבו רק חצי שעור עיין יומא (עד) משום דכוי הוא רק מורכב הרכבה מזגית מחיה ובהמה לא שבתכונתה היא חיה ובהמה רק השור או התישה נתן בה קצת בהמיות והצבי קצת של חיה אבל אם הוא בטבע ב' מינים יכול להיות זה כולה וזה כולה כש"כ שרץ שרק הך דפעולותיו הם המסמנים את מינו והבן. פרק שלישי רמב"ם פ"ג ממאכלות אסורות הל' א

כל מאכל היוצא ממין מן המינין האסורין שלוקין על אכילתן הרי אותו המאכל אסור באכילה מן התורה כגון חלב בהמה וחיה הטמאים וביצי עוף ודגים הטמאים שנאמר ואת בת היענה זו ביצתה וה"ה לכל האסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה עכ"ל הנה מבואר מדברי הרמב"ם אלו דביצת עוף טמא אין אסור רק משום יוצא מן הטמא שזה איסור עשה ולא יותר וכ"כ הרמב"ם בה"ו דאוכל ביצי עוף טמא אין לוקה עליה שנאמר מבשרם לא תאכלו על הבשר הוא לוקה ואינו לוקה על הביצה אבל באמת נחלקו בזה הראשונים דיש מהראשונים סוברים דלזה כתיב את בת היענה לאסור ביצתה היינו שיהיה בביצה איסור לאו דאי לאו הכי בלא הך דבת היענה אסור הביצה כדין כל יוצא מטמא דאסור משום הטמאין ולהרמב"ם כבר ביאר הרב המגיד בהלכה ו' דלהכי צריך הך דבת היענה אף שבלאו הכי אסור משום הך דהטמאים משום דביצה הרי חידוש הוא דבלא זה הוי אמינא שמותר דהרי אף בטהורה הוא יוצא מן החי אעפי"כ שריא הוי אמינא דאף משם יוצא מטמא מותר לזה צריך קרא דבת היענה דלא הותר רק איסור יוצא מחי לא איסור יוצא מטמא

ולפי שיטת הראשונים שסוברים שעל ביצת היענה לוקין צריך להבין בהך דין שהביא רבינו בה"ח דביצת עוף טמא שהתחיל להתרקם לוקה משום שרץ הארץ מבואר דקודם ריקום אין לוקה ומקורו מהך דחולין (סד) גבי הך דביצת השרץ שאם רקמה ואכלה לוקה ולפי"ז איך רק אם ריקם ואכל לוקה בביצת השרץ משום הך דשרץ והרי אף בלאו הכי כל ביצה הדין הוא שהוא כגופה ולוקה וצריך לומר דלדידהו חידוש דבת היענה לענין ביצה שלוקין עלה הוא רק בעוף לא בשרץ ובשרץ אסור רק משום יוצא מטמא שאין לוקין עלה משום הכי דין הוא שרק אם ריקם ואכלה הוא דלוקה ולפי זה גבי ביצי דגים טמאים גם כן אין לוקה אף להחולקים על הרמב"ם בזה הדין של ביצי עוף טמא וסוברים דבביצי עוף טמא לוקין.