חלקו של יוסף (רמב"ם) קצא

שהרי מבואר בשו"ע ס"י שאף אם ניטל ממנה מה שאוכלת בה טריפה מפני שאינה יכולה לחיות הרי אף שחיות יש לה בכל אבריה כל שבמציאות אין יכולה לחיות הוי טריפה ה"נ גבי הך דתולעת כיון דשערו חכמים בחיות שצריך י"ב חדש וז"א יכול לחיות הוי כטריפה ויותר גרע שאין במינה שחיטה עיין חולין (עד) שוב בע"כ הותר בלא שחיטה דענין השחיטה לא שייך בה

והנה הטעם דתולעת אין מתקיים י"ב חודש הוא משום הך דאין לו עצם לפי"ז שרץ הנברא בפירות יכול להתקיים י"ב חודש והיה צריך שחיטה אם היה מותר באכילה דשרץ יש לו עצם כמש"ב בה"ח שם אלא דאם הוא אסור בעצם ולא מהני ליה שחיטה כמו טמאה לא שייך שוב היתר השחיטה

והנה בשרץ הנמצא בפירות נראה לענ"ד מיסוד דברי הרמב"ם דבודאי יש בו דין דרומש על הארץ אלא שהתירה תורה שרצים שבפירות וראיה ברורה שהרי בהכ"ג כתב דמיירי בנולד השרץ בפירות וכתב שלוקה משום רומש על הארץ ואף שאם נולד בפירות אין לוקה ולא דמי לנולד בגללי בקר היינו כל זמן שלא פירש שהתירה תורה אבל בפירש שאסור שוב לוקה גם משום רומש על הארץ משום הכי בהכ"ג דמיירי בפירש שהרי כתב שלוקה משום שורץ על הארץ שהולך על ארץ והיינו בפירש ש"כ גם לאו דרומש על ארץ יש

ולפי"ז הנה כ"ז שהוא בפרי שלא נעשה עדיין שרץ העוף ולא נעשה שרץ המים אף שהוא רומש על הארץ ויש בו דין של שורץ על ארץ מ"מ כ"ז שלא יצא לארץ התירה תורה אותה אם כן שוב אז ודאי דצריך שחיטה להרמב"ם כיון שאין היתר זה של אוסף החסיל שלא יצטרך שחיטה ואף דבתולעים שנמצאים בבהמה מבואר דאסור משום הך דלא מהני להו שחיטה שם הרי לא מהני מפני שאין מתקיים י"ב חודש אבל זה הרי הוא מתקיים י"ב חודש ומהני לה שחיטה

לפי"ז מבואר היטב דשפיר לוקין עלה משום נבלה דעיקר יסוד הנבלה הוא בדבר שצריך שחיטה וטמאה דלא צריך שחיטה אינה נבילה אבל כאן הרי קודם שפירש היה צריך שחיטה אם כן אטו בשביל שאח"כ בפירש נתוסף בה איסור חדש אטו בשביל זה יחודש בה היתר איסור של אינו שחוט וכיון שזה האיסור נשאר שוב במתה יש לה דין נבלה משום הכי כאן שפיר הוא לוקה משום דין של נבלת הטמאים

ולענין יתר הקושיות בדברי רבינו נלע"ד דהנה עיקר הטעם דבבלע בחייה חייב אף אם אין בו כזית מתבאר אצלי דהוא משום דעל אבר ממנו חייבים משום אוכל אבמה"ח וחשיב אכילה כולה לא כש"כ דחשיב אכילה וחייבים משום נבילת עוף שהרי בבית הבליעה היא מתה ומטמאה אז יש דין לאו אוכל נבלת עוף לפי"ז שוב מבואר דלכך במיתתה לא מהני דאז צריך לבוא מדין בריה ובריה לא מהני בהך דנבילה אבל בחייה מטעם אחר הוא ולכך בשרץ מת שאין בו משום דין אבמה"ח דאף בחי אין בו משום אבמה"ח דשרצים א"ב משום אבמה"ח שוב צריך כזית דדין של בריה לא מהני לה ועיין בחידושי לכתובות סימן י"ד. ולפי"ד נסתר דברי הכסף משנה שרצה לפרש משום הך דשרץ טמא ז"א שהרי בהך דשרץ טמא מהני הך דבריה ולמה צריך הריסוקים להשלים לכזית

איברא דזה ודאי שקשה למה צריך אחד שלם הרי אף באין אחד שלם כיון שיש כזית מצורף מכל הנמלות ילקה על כל הלאוין

ונלע"ד אחר שנדקדק בלשון הרמב"ם שכתב לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדילה במים לוקה חמש מלקות ונלע"ד דזו הנמלה כיון שבעיקרה נולדה בפירות ובשעה שהיה בפרי היה לה דין היתר רק משעלתה מן הפרי נתחדש בה אלו האיסורים לכך הדין דרק אם יש לה אלו הפעולות אבל כל שאין לה אלו הפעולות אין בהן אלו האיסורים ואף אם מתה גם כן נקרא שיש בה אלו הענינים שהיינו שיש בה הכנפים שבהם פורחת אלא שהם מתים ויש בה כלי הלידה וכל שארי הדברים שעושים הפעולות אבל בנתבטל מהם זה שוב אינו לוקה רק משום רומש על על הארץ ביש כזית

עוד יש לומר דחמש לוקה רק אם הוא חי ממש כדקדוק לשון הרמב"ם הפורחת ולא תיקשה איך מצטרף לכזית מנבלת הטמאים ז"א כמש"כ הרמב"ם דאוכל עוף לוקה משום נבילה אם אכלה כולה משום הך דבבית הבליעה מתה כן ה"נ מצטרף משום הך דבבית הבליעה מתה וזה נכון יותר בלשון