חלקו של יוסף (רמב"ם) קצ

הרי סותר עצמו שכתב שאף אם יש כזית עם עצמות נחשב בריה אף לאחר מיתה ומצטרף עצמות משום הך דחשיבות בריה ואיך כתב הוא דאעפי"כ צריך כזית הרי הוא עצמו סובר דאם הוא בריה לא צריך כזית גם הרי כתב רבינו מפורש בהל' כ"א דבין שאכלה חיה בין שאכלה מתה אף אם היתה פחותה מן החרדל לוקה כיון שהוא בריה אם כן הרי מפורש דאף בריה מתה מהני לענין שאין צריך כזית ואיך כתב כאן בנמלה שהיא צריכה לצירוף לענין לחייב משום נבלה וכן בעוף כתב שצריך כזית לענין לחייב משום נבלה וצע"ג לדברי רבינו ז"ל משום שאין לומר לפי"ד כמש"ב הראשונים

דהנה בחולין (קב) פירש"י שם הטעם דלגבי טמאה מהני הך דבריה ולגבי הך דנבלה לא מהני הך דבריה דהוא משום דבטמאה כיון דחשיבות בריה הוא כפי ברייתו שפיר מהני בריה אבל נבילה לאו כברייתו הוא שבברייתו לא היה עלה איסור נבילה משום הכי לא מהני הך דבריה אבל זה לא יתכן לפי שיטת רבינו שכתב מפורש בנבילת עוף דאם אכלה חי מהני הך דבריה לענין זה שיחויב עליו משום הך דנבילה אם כן למה לא מהני כאן הך דבריה

עוד כתב הלחם משנה בשם הכסף משנה שכתב בפירוש דברי רבינו שכתב שהוא לוקה משום נבלת הטמאה דהוא לאו מבשר שרץ טמא וע"ז הקשה דאיזה לאו יש כיון שכבר לוקה משום שרץ המים ושרץ העוף ושרץ הארץ ושאר שרצים שהזכיר רבינו מה לאו דשרץ טמא עוד איכא עוד תמה הלח"מ וכן תמה הרב המגיד דרבינו הרי פסק פ"ד ממאכלות אסורות שאין בנבלה לאו רק בנבילת טהורה לא בטמאה אם כן שרצים שהזכיר רבינו הרי אין בהם לאו ואיך ילקה משום נבלת בהמה טמאה

- והנלע"ד ביאור דברי רבינו ונקדים לתרץ קושית הלחם משנה והרב המגיד איך לוקה עליה משום נבילה טמאה הא אין נבילה בטמאה ונקדים לשון רבינו פ"ד מה' מ"א ה"א וב' האוכל כזית מבשר בהמה שמתה או חיה שמתה או עוף שמת לוקה שנאמר לא תאכלו כל נבילה וכל שלא נשחטה כראוי הר"ז מתה כו' ב' אין אסור משום נבילה אלא מינים טהורים בלבד מפני שהן ראוין לשחיטה ואם נשחטו שחיטה כשרה יהיו מותרין באכילה אבל מינין טמאין שאין שחיטה מועלת בהן כו' אין לוקה משום נבילה וטריפה עכ"ל למדנו מדברי הרמב"ם דיסוד הך דין שאין איסור נבילה בטמאה משום דאיסור נבילה היא שמתה ולא נשחטה אבל זו אין שייך בה שחיטה אם כן איך שייך שיהיה בה איסור של נבילה והנה בדין חגבים כבר ידוע שכל הראשונים הסכימו שאין צריך שחיטה עיין טור יו"ד סימן י"ג אבל יסוד הדין מנין ידוע לנו שאין צריך שחיטה בזה נחלקו הראשונים והרמב"ם כתב פ"א מה' שחיטה ה"ג ובדגים נאמר אוסף החסיל באסיפה לבדה ורש"י פ' השוחט כתב משום דתניא זאת תורת הבהמה במשמע והעוף במשמע ולא שרץ העוף שאלו הן מינין קטנים עכ"ד ונלע"ד דלהרמב"ם אי אפשר לומר כן שהרי הוא עצמו פירש כאן בהכ"ג דצרעה לוקה שש משום דצרעה היא שרץ העוף ועוף טמא ושרץ המים ושרץ היבשה ושרץ הפירות לאחר שפירש ושרץ הרומש ושרץ הפרה ורבה הרי להדיא דיש שרץ קטן שהוא גם עוף הרי דמשכח"ל עוף קטן אם כן אף קטן נכלל בכלל שחיטה ולמה חגבים אין צריך שחיטה משום הכי הוצרך הרמב"ם להך דאוסף החסיל

ומשה"ק הרי בגמרא (כז) אמרו דרק אסיפה במקום שחיטה הוא דיש דין שאסיפה משמע אף בלא שחיטה כבר תירץ הכסף משנה ועוד תירוצים נאמרו בזה בכרתי ופלתי ועוד [עיין כסף משנה שהביא בשם רבינו סעדיה דמתים אסור ועיין ב"ח ופרישה שהגיהו דחיים אסור ולענ'"ד לפי הגירסא דמתים אסור פירוש הך דרס"ג הוא משום דסובר דאסיפה הוא גם כן בגדר היתר כעין שחיטה ואם כבר מת לא שייך בו היתר אסיפה והבן]

והנה לפי"ז קשה טובא הרי לא מצינו היתר בלא שחיטה רק בהך דחסיל וכדומה אבל הך דשרץ ותולעת אם היה מותר היה צריך שחיטה אם כן תולעת שפירש אסור ותולעת שלא פירש מותר למה מותר בלא שחיטה נימא דצריך שחיטה אמנם נלע"ד פשוט דכאן א"א בשחיטה שהרי כתב הרמב"ם בהט"ו דאין תולעת שבו מתקיים י"ב חודש אם כן הוי כטריפה שאין יכול לחיות דלא מהני שחיטה אם כן בע"כ דהותר אף בלא שחיטה ואין לומר דזה שאני מטריפה שטריפה הא חסר לה' בחיות אבל זו אין חסר לה בחיות ז"א