חלקו של יוסף (רמב"ם) קפט

ילקה עלה כיון שהוא ספק נלע"ד דהמעיין ברמב"ם שם יראה שרק על הך דשרוף ויבש שם הוא דיש שאלה אם הטומאה הוא מדברי סופרים אבל נסרח ודאי שם הטומאה הוא מן התורה אף בנסרח

ונלע"ד דהחילוק פשוט דודאי יבש ושרוף שנשתנה עצם הדבר אם כן הרי אין כאן שם בשר על זה ודאי אף תואר שרץ אין יכול ליתן דינים של איסור אבל בהך דנסרח הרי עצם הבשר הוא בשר כמו כל בשר בתוכו רק שיש דין שצריך להיות ראוי למאכל אדם אז מקבל שם נבילה אבל כ"ז לענין נבילה אבל שם שרץ אין צריך ראוי למאכל כיון שזה הוא כולו ומשום שרץ הוא דמטמא אבל בשר מן השרץ אף דהוא משרץ אבל צריך לקבל שם בשר וכל שאין ראוי למאכל אין מקבל שם בשר לפי"ז אף הרמב"ם לא אמר שהדין של טומאת יבש הוא מדרבנן או קרוב שהוא מדרבנן רק ביבש או שרוף לא בנסרח משום הכי בנסרח הרמב"ם סובר שלוקין ודאי על שרץ שלם וחולק הרמב"ם על שיטת רבינו גרשום שביארנו בה"ט וי"א שם שאף בשרץ שלם צריך אכילה והוא סובר דשרץ שלם אין צריך אכילה

ולפי"ז יש לתמוה על דין המפורש בשו"ע יו"ד סימן פ"ד סי"ז דשרץ שרוף מותר לאוכלו ועי"ש ביאור הגר"א דכל הנשרפין אפרן מותר ור"ל דחזינן דהאפר אינו גוף הדבר ולפ"ז יש לתמוה הרי שרץ שלם אף בשרוף מקרי שרץ ולתוס' הוא מן התורה וכמו שהבאנו ולהרמב"ם הוא ספק אם הוא מן התורה או מדברי סופרים עכ"פ אם כן ודאי אסור להרמב"ם אף שאינו אכילה כיון דדין הוא דשרץ שלם לא צריך אכילה להרמב"ם וצע"ג

וצריך לומר דהמחבר נקט להלכה שלא כדברי הרמב"ם אלא דצריך אכילה אף גבי שרץ שלם רק כעדשה נקרא אכילה אלא דשעור כזית לא צריך

ובפמ"ג בשפתי דעת סקמ"ט תמה על הך שדימו זה לנשרפים דאפרן מותר הא רק נשרפין אפרן מותר ולק"מ דהטעם דרק נשרפין אפרן מותר הוא משום דנשרפין נעשה מצותו ונקברין אפרן אסור דלא נעשה מצותו וכל זה היכא שיש איסור הנאה הדין דאף אפר אסור בלא נעשה מצותו אבל היכא שמותר בהנאה הרי ודאי דהאפר מותר שהוא דבר אחר לכך שרץ שמותר בהנאה אפרו מותר וראיה מנשרפין הוא רק ראיה דכיון דחזינן דשריפה מפקיע אף מאיסור הנאה מפני זה שנעשה דבר אחר כש"כ מאיסור אכילה. רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' כד

ריסק נמלים והביא אחת שלימה וצרפה לאלו שנתרסקו ונעשה הכל כזית ואכלו לוקה שש מלקיות חמש משום הנמלה האחת ואחת משום כזית מנבלת הטמאים עכ"ל

עיין לחם משנה שהביא שתוס' הקשו דלמה לי אחת שלימה אפי' שלא תהיה שלימה כיון דאיכא כזית סגי ותירץ דלרבינו שמפרש דהנמלה השלימה היא מורכבת מפעולות האמורות לעיל היינו שרץ עוף שרץ מים רומש על ארץ שורץ על ארץ ופרה ורבה על ארץ ולכך הוצרכו שהיא שלימה דאי לא"ה אינה מצטרפת עם השאר לשארי המלקות וחסר כזית לשארי מלקות כיון שהמרוסקים הם אינם מורכבים עכ"ד

ולענ"ד מאד תמוהים דברי הלחם משנה דהרי בע"כ בהך דריסק נמלים והביא אחת שלימה וצרפה בע"כ דהשלימה היא מתה דאם היא חיה איך מצטרפת להך דכזית מנבלת הטמאה הרי היא חיה ואין בה כלל הך דנבלת טמאה וכיון שכן שוב אף לענין נבילה למה לן כלל צרוף עם השרצים המרוסקים הרי כיון דהיא עצמה נבלה ושלימה היא הרי היא בריה וכיון שהיא בריה אף שאין בה כזית הוי לן למימר דלוקין עלה כמו דמהני בכל מקום בריה' אף במקום זה שצריך כזית וכמש"כ רבינו בהל' כ"א דבריה ל"צ כזית ממכות (יז)

הן אמת דרבינו כתב פ"ד מהלכות מאכלות אסורות ה"ג האוכל עוף טהור חי כ"ש לוקה משום אוכל נבילה ואע"פ שאין בו כזית הואיל ואכלו כולו ואם אכלו אחר שמת עד שיהיה בו כזית ואעפ"י שאין בכולו בשר כזית הואיל ויש בכולו כזית חייב עליו משום נבילה עכ"ל מבואר מזה דלאחר מיתה לא מהני מה שהוא בריה וצריך כזית אבל