חלקו של יוסף (רמב"ם) קפז

ואחרי כל זה נבוא לביאור דברי רבינו בהכ"ג דמפרש שיש בריה המצורף מכמה ענינים ועיין מגיד משנה שכונתו לפרש הך דמכות (דף טז) אכל פוטיתא לוקה ד' ומפרש הרמב"ם דפוטיתא היא מצורף משרץ העוף ומשרץ המים ומשרץ הארץ וכן פירש רבינו מפורש בספר המצות מל"ת ק"פ וגם היתה מן המינין שנבראו בפירות משו"ה דין הוא שלוקה ד' משום שרץ המים שרץ הארץ ושרץ העוף ורמש האדמה והנה הרמב"ן הקשה בשורש ט' קושיא עצומה לדעת הרמב"ם דפוטיתא היא שרץ הארץ אם כן איך יתפרש הגמ' דעירובין (דף כד) דפריך דאם איתא דדגים הם גידולי קרקע פוטיתא נמי לילקי משום השרץ השורץ על הארץ ולדברי הרמב"ם הרי הוא באמת שורץ על ארץ וגם המלקות שלו הוא משום שורץ על ארץ

אמנם לענ"ד ברור ופשוט דלהרמב"ם פוטיתא הוא רבה כמוש"כ מפורש והוא רבה במים משום הכי נקרא שרץ המים שהוא משריץ במים ולא ביבשה ולפי"ז יש בו לאו דשורץ על הארץ היינו שהוא הולך על הארץ אבל אין בו לאו של שורץ על הארץ שפרה ורבה על הארץ זה אינו שהוא פרה ורבה במים ואעפי"כ לוקה משום רומש על הארץ אף שפרה ורבה במים כיון שהוא עצמו נולד מעפושים ולפי"ז הכי פריך פוטיתא נמי לילקי משום שורץ על הארץ היינו דפריך שילקה נמי משום לאו של שורץ על ארץ שפרה ורבה שהרי במים הוא פרה ורבה וזה שפרה ורבה במים הרי הוא פרה ורבה בארץ אם דגים גידולי קרקע ולילקי נמי חמש וז"ב

ומעתה מבואר דלק"מ קושית הלחם משנה דאיך כתב הרמב"ם דאם היתה מן המינין שפרה ורבה לוקה חמש הרי כיון דפרה ורבה אין בו לאו דאשר תרמוש האדמה ולפע"ד לק"מ דכל שהוא נברא מעפוש אף שהוא פרה ורבה יש בו ב' לאוין הא' משום שהוא נולד מעפוש ויש בו אשר תרמוש האדמה הב' משום שורץ על ארץ שהוא הרי פרה ורבה והוא משריץ וכן מפורש ברמב"ם בהי"ג דאלו המינין שנבראין באשפה ואעפ"י שאין פרה ורבה יש בו משום לאו דכל אשר תרמוש האדמה משום דאם פרה ורבה ודאי יש הלאו אלא שנתוסף עוד לאו דשרץ הארץ אלא אף באין פרה ורבה כל שהוא נברא מעפוש נקרא רמש אדמה ויש בו זה הלאו וברור לענ"ד רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' יז

ביאור דברי רבינו כאן עיין מש"ב בזה בהל' י"ג וי"ד אמנם כאן באתי לבאר בשיטת רש"י שהוא פירש קוקאני תולעים שבכבד ובריאה וע"ז הקשו תוס' דאם כן להאי לישנא דשרי תיקשה טובא מברייתא דואת נבלתם תשקצו לרבות הדרנים שבבהמה

ונלע"ד פשוט דהנה רש"י סובר דתולעים הנמצאים בפירות אף בשעת גידולם אינם אסורים רק אם ריחשו אז עיין יו"ד סימן פ"ד וש"ך שם שמביא שכן שיטת רש"י ומשום דלא נקרא שרץ רק עד זו השעה שישרוץ על הארץ ולא כשיטת הראשונים שיש שם שרץ עליה אף קודם פעולת השריצה על הארץ לפי"ז מבואר פשוט דהנה עיקר הטעם דלא מהני שחיטה לשרצים שהיו בה בחיי הבהמה ביארנו שהוא משום דעיקר ההיתר הוא משום כל בבהמה תאכלו ומזה הרי דרשינן בירושלמי דנדה ולא שקץ בבהמה ורק פרסות בבהמה הוא דשרי אבל כ"ז הוא אם יש לו שם שרץ אבל אם אין לו שם שרץ ודאי מותר משום כל בבהמה תאכלו כיון שהוא בשר ולפי"ז מבואר היטב דקוקאני שם מיירי באופן שלא ריחש אם כן רק אם מעלמא אתו אסור דאז יש להם שם שרץ אבל אם מיניה דידיה כ"ז שלא ראינו שריחש אין לו שם שרץ אבל דרני דבישרי הרי מיירי באופן דלא מהני לה שחיטה והיינו ריחש שם דין הוא שצריך שחיטה ואינו מותר בשחיטת בהמה שנקרא שרץ בבהמה משום הכי אסור. רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' יט

במה דברים אמורים שלא פרשו ממקום ברייתך