חלקו של יוסף (רמב"ם) קפו

משום רמש שנברא מעצמו ואם נברא ממין טהור הכלל הוא דכל יוצא מטהור טהור עד זו השעה ששורץ על הארץ אז שוב נעשה טמא משום שורץ אבל אם נברא מנבילה שאז דין היוצא א"א להתירה שהרי גם היא אסורה שוב דין הוא שגם דין רמש יש עליה דלא גרע ממה שנברא מגלל דכל שאין דין יוצא מטהור שוב יש עליו דין רמש האדמה

לפי"ז מבואר דלק"מ קושית הלחם משנה דכיון דשרץ הארץ אינו אלא מה שפרה ורבה לא היה לנו לרבות מהשורץ רק מהרומש ז"א דמהרומש אי אפשר בשום אופן לרבות שהרי איסור הרומש הוא משום הך דיוצא מאדמה וכדומה לא אם יוצא ממאכל המותר אלא דנשאר קושיתו סו"ס הא כיון שאינו פרה ורבה איך הוא אסור משום שרץ השורץ אמנם גם זה לק"מ להמתבונן בזה בלשון הרמב"ם דיש ב' לאוין בשרץ השורץ הפסוק הא' כתיב כל השרץ השורץ על הארץ הפסוק הב' כתיב לכל השרץ השורץ על הארץ ושני לאוין הם ולפי"ז יש להרמב"ם שלש לאוין מחולקים הא' רומש על הארץ והוא נברא בגוף אשפה וזה לא הלך עדיין על הארץ אלא רומש על ארץ שנברא בעולם הב' הוא שרץ השורץ על הארץ והיינו שורץ שמשריץ עוד שרצים וכלשון ישרצו המים או דג טמא משריץ שענינו שמוליד עוד וזהו לאו דפרה ורבה שהרי הוא משריץ על הארץ וזהו השרץ השורץ הג' הוא שרץ מלשון הולך על הארץ והוא לאו שלישי והיינו אף על אלו שאין פרין ורבין אף על פרין ורבין רק אם שרץ על הארץ אז דין הוא שיש עוד לאו חדש שהלך על הארץ

והרמב"ם רצה לחלק הלאוין שיהיה משכח"ל שיהיה בכל אחד רק לאו אחד וזה כתב בנברא באשפה ואין פרה ורבה שאין משום שורץ על הארץ וגם לא הלך כלל אז יש משום רומש על הארץ ובנברא מזכר ונקבה ולא הלך על הארץ אז יש משום הך דשורץ על הארץ שפרה ורבה ובנברא במאכל שאז א"א לאסור קודם שלא שרץ שהרי יוצא מטהור הוא אז אסור משום הך דשורץ על ארץ בפירש לארץ

ומעתה נפן להלכה י"ז שברמב"ם ונלע"ד דהרמב"ם מפרש כן הסוגיא דחולין (דף סז) דרני דבשרא אסירא דכוורי שרין ר"ל בזה שנברא בבשרא לאחר מיתה או לאחר שחיטה אסור ובדגים אם נברא לאחר שצדו מותר מיהו גבי דגים אם הוא בים אז בנבראו אסורים משום דהרי קיי"ל דמטבילין בעינו של דג וגם דג משלים למ' סאה אם כן חזינן דבעוד הדג במים אז גם הוא נחשב כמים אם כן נהי שאין לאסור את התולע שנמצא בו משום נברא מעפושים ומשום רומש על האדמה שהרי נברא ממאכל ויוצא מטהור טהור אבל כל זה הוא רק אם באים לאסור משום הך דין של יוצא אין לאסור שהרי נולד ממאכל אבל הרי לא גרע מנולד ממאכל שאם שרץ על הארץ אסור הו"ה אם שרץ במים אסור משום שרץ המים שהרי דג כמים הוא במים והתולע שבו הוא שרץ המים ורק אם נברא לאחר שפירש ממים הוא דשרי לא קודם מיהו כ"ז אם הדג הוא בימים ובנחלים אז אסור אם נולד במים אבל אם אינו בימים אף אם נולד במים שרי שהרי כל שאינו בימים אף שרץ המים שרי ולא נקרא נולד מעפושים שנולד מדג שהוא אוכל

ושם קאמר אמר ליה רבינא לאימיה אבלע לי ואנא איכול א"ל רב משרשיא בריה דרב אחא לרבינא מ"ש מהא דתניא ואת נבלתם תשקצו לרבות הדרנים שבבהמה א"ל הכי השתא בהמה בשחיטה הוא דמשתריא והני מדלא קא מהניא להו שחיטה באיסורייהו קיימן אבל דגים באסיפה בעלמא משתרין והני כי קא גבלן בהיתרא קא גבלן ונראה דהרמב"ם מפרש כן דודאי עיקר יסוד ההיתר בנברא מאוכל הוא רק משום הך דין דכל היוצא מטהור טהור אם כן דבר הצריך שחיטה אף דיוצא מטהור אבל כמו דהמוליד צריך שחיטה כן הנולד והא לא מהני לה שחיטה ואף שחיטת בהמה לא מהני לה דרק בהמה בבהמה שרי לא שקץ בבהמה ועיין פ"א ממאכלות אסורות ה"ז שהבאנו הירושלמי דשקץ בבהמה לא משתרי אבל דגים באסיפה בעלמא שרי אם כן נשאר דין יוצא מטהור טהור

ועיין לחם משנה שהקשה על רבינו דאמאי נקט תולעת הנמצא במעי הדגים אסור אף בכ"מ אסור כיון שהוא מחיים ולק"מ דתולעת במעי אף נמצא לאחר מיתה אסור משום דנכנס דרך מעיו אבל רבינו לא מיירי כאן רק בלאחר מיתה משום הכי דין הוא שאם נמצא במעי אסור.