חלקו של יוסף (רמב"ם) קפא

כן מוכרח דדם השרץ אף בפירש יש לו עצם טומאת שרץ ושוב הדק"ל איך לא יהיה חיוב מלקות על אכילת דם השרץ בכעדשה הרי כטומאתו של שרץ כן איסורו

והנלע"ד בביאור דברי הרמב"ם ונקדים הסוגיא דמעילה (דף יז) אמר ר' חנין אמר רב זעירא בו [כן גירסת רש"י וכן הגיהו הראשונים ורגמ"ה] מיתיבי אמר ריבר"ח הטמאין מלמד שהן מצטרפין ואפי' שרץ ושרץ, שרץ ודם, בין משם אחד בין משני שמות אמר רב יוסף ל"ק כאן בכולו כאן במקצתו ומנא תימרא מדתניא נשפך על הרצפה והיה מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא מאי מקצתו אילימא מקצת דם הא אר"ח אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה אלא לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו ש"מ שאל ר' מתיא בן חרש את רשב"י בעיר רומי מנין לדם שרצים שהוא טמא א"ל דאמר קרא וזה לכם הטמא עכ"ל הג' והנה המשך הסוגיא קשה מאד הן הקושיא הן התירוץ

ונלע"ד לבאר המשך סוגיא זו ושלש שיטות נאמרו בזה לרבותינו הראשונים והם: השיטה הא'

פירוש רש"י דהא דקאמר רב חנין בו פירושו דדוקא דם ובשר של אותו שרץ שפירש ממנו הוא דמצטרפין אבל דם משרץ זה ובשר משרץ אחר לא מצטרף ופריך מהטמאין דמצטרפין זה עם זה ועל זה חילק בין כולו למקצתו שאם בא מכל שרץ משרץ שלם ופירש מזה חצי שיעור ומזה חצי שיעור מצטרפין אבל אם לא בא משרץ שלם לא מצטרף ומביא ראיה דיש חילוק בין בא מכולו לבא ממקצתו דנשפך דם על רצפה ואיהל טמא ועושה אהל טומאה ואילו רביעית דם שהגיס טהור והרי האהיל על כולו אלא לאו משום דלא בא הרביעית מכל המת

ועיין בספר קרן אורה למעילה שכתב דשיטת רש"י תמוה דמאין לנו לחלק לענין צירוף בין בשרו לבשר שרץ אחר כיון דשעורן שוה וכל הדברים ששוה בשעור אמאי לא יצטרפו וה"נ שעורו בכעדשה ועוד מה נ"מ אם הדם בא מכל השרץ או ממקצתו גם מש"כ דרביעית דם הבא ממקצת מת אינו מטמא הוא חידוש גדול

ונלע"ד לבאר סברת רש"י כן דדין התורה הוא דדם השרץ טמא וילפינן לה מוזה לכם השרץ ופירוש הלימוד דוזה לכם הטמא היינו כמו שהוא הוא טמא השרץ נמצא אף דמו טמא אבל דמו צריך להתיחס לשם דם השרץ לזה הדין הוא שאם הוא מבשר זה השרץ הבשר והדם אם כן נקרא שדם זה נכלל בכלל וזה לכם הטמא שזהו הטמא הן הבשר הן הדם אם כן נקרא שהדם נקרא דם של הך דזה הטמא אבל אם אין הדם מזה השרץ אז אם בא משרץ שלם נקרא דם שרץ שהוא בא משרץ אבל אם לא בא משרץ שלם אז לא נקרא דם שרץ רק דם הבא מכעדשה של בשר המטמא שהרי זה הוא דם משרץ זה וחצי שעור הוא משרץ אחר אם כן אינו דם שרץ ורק דם שרץ הוא דמטמא לא דם אשר משני שרצים אז יהיה כעדשה ורק אם בא משרץ שלם נקרא דם השרץ ומטמא אבל אם לא בא משרץ שלם אז לא נקרא דם השרץ ולכך דם ובשר לא מצטרפי רק אם הדם הוא מאותו שרץ אז מצטרף או אם הדם הוא משרץ אחד נקרא שכבר חל עליו טומאה בעודו בזה השרץ ולא פקע אבל חצי שעור שאין עליו בעצמו טומאה רק טומאתו הוא משום הך דצרוף ועל עצמו אין שם דם שרץ לזה הדין הוא שאינו מצטרף

וזהו שמביא ראיה לסברתו שהשם גורם לטומאה שהרי מאהיל על רביעית דם הבא מן המת טמא והדם שמטמא ברביעית ילפינן מעל כל נפשות מת לא יבא שרביעית הוא דם שהנפש מתקיים בו וכתיב על נפשות מת היינו דם הבא מן המת ועיין נזיר (לח) דמרבה אף הבא מב' מתים אבל עכ"פ בעינן דם המת ולזה אם הוא דם מכל המת נקרא נפשות מת והוא מטמא לזה אבל אם אינו מן המת רק חתך אבר ממת או בשר ואח"כ יצא משם דם לא מטמא משום דלא נקרא דם המת והוא ממש כהך דדם השרץ שרק דם של כל שרץ נקרא דם השרץ ולא דם של חתיכה מן השרץ זה הנלע"ד ביאור שיטת רש"י. השיטה הב'

שיטת התוס' דהא דא"ר חנין בו היינו שצריך שיהא הדם מאותו שרץ שנבדל ופריך מהטמאים דאפי' שני שמות מצטרפין ומשני כאן בכולו כאן במקצתו אם נגע בכולו בב' החצאין אפי' מב'