חלקו של יוסף (רמב"ם) קעז

ולפי"ז צריך לפרש מה דקאמר שם עוד בקורא נקבה ד"ה חייב משום דאפשר לומר דקורא כיון דאין דרך נקבה לישב על ביצים לא הויא אם דשם אם הוא על ידי זה ששוכבת על ביצים דהרי מהאי טעמא אף שאין הביצים שלה חייב בשילוח ומיושב דברי הרמב"ם דקורא

ולפי"ז מבואר היטב דהספרי לשיטתו שפיר אית ליה דאף צפור טמאה נקרא צפור ומה שפטור משילוח הוא רק שאינו מינו לא מקרי אם וכ"ז ברובצת על ביצי טהורה ואם היא רובצת על טמאה פטור משום תקח לך ולא לכלביך ולכך הרמב"ם פסק כספרי וכדמוכח מסתמא דגמרא דבעי ר"ז יונה על ביצי תסיל מהו ולכך צפור אף טמאה נקרא ופטור שילוח הוא רק שאינה מינה ולכך פסק דכל צפור טהורה זו העשה קאי על ולא טמאה וברור בעזה"י ושפיר פסק דאוכל טמאה עובר על עשה דכל צפור טהורה. רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' ה

חגב טמא הרי הוא בכלל שרץ העוף והאוכל כזית משרץ העוף לוקה שנאמר כל שרץ העוף טמא הוא לכם לא יאכלו עיין לחם משנה שהקשה אמאי לא מנה גם כן עשה מקרא דאשר לא כרעים כמו שמנה אותו במנין המצות והרב מהרלב"ח בפסקיו עמד על זה עכ"ד ועיינתי בתשובת הרלב"ח סימן פ"ו והחזיק שם יותר הקושיא שמנה הרב ז"ל מ"ע לבדוק בסמני בהמה וחיה לבדוק בסמני דגים לבדוק בסמני חגבים וכפי מש"כ במ"מ שכל אלו לבדוק שכתב הרב הוא העשה המוזכר בתורה בהם ולאו הבא מכלל עשה עשה אם כן כמו שתחילה מנה מ"ע לבדוק בסמני חגבים כן באם עבר ואכל הוי ליה לומר שעבר על עשה

ונראה פשוט דהרלב"ח עירבב שני ענינים דמש"כ הרמב"ם דמ"ע לבדוק בסימנים הוא הך מ"ע דוהבדלתם בין הטמא לטהור ואם אכל בלא בדיקה היינו רק שחסר קיום מצוה של והבדלתם ולא שעבר על עשה משום הכי בעבר ואכל בלא בדיקה אף דברים מותרים דעת החינוך דביטל מ"ע דעשה של בדיקה שלא בדק לא קיים והרמב"ם עצמו בחשבו את העובר ואוכל צפור טמאה לא חשב שעובר על עשה והבדלתם שוהבדלתם הוא קיום עשה של בדיקה ורק כתב שעובר על עשה דכל צפור טהורה תאכלו שהוא רק טהורה אכול ולא טמאה אם כן מה זה ענין הך דמ"ע לבדוק את סמני חגבים שהוא מוהבדלתם להך דאם עבר ואכל עבר על עשה אלא דזה ודאי קשה דהא איכא עשה דחגבים דכתיב אך את זה תאכלו אשר לא כרעים

ונראה דגם זה לק"מ דהרי בעשה לא כתיב רק סימן אחד היינו אשר לא כרעים דדרשינן שיהיה לו לאחר זמן ובאמת קיי"ל דצריך חוץ מכרעים עוד סימנים כנפיו חופין את רובו וד' רגלים אם כן הרי העשה הוא רק שאם אין לו כרעים לא תאכל והלאו הוא אף אם יש לו כרעים כל שאין לו כל הג' סימנים אם אוכל עוף שיש לו כרעים וחסר לו שארי סימנים עובר משום שרץ עוף משום ל"ת דשרץ עופות ואינו עובר על עשה דשרץ עוף אם כן לא הוי מצי הרמב"ם לכתוב דאוכל שרץ עוף עובר על עשה שאם יאכל שרץ עוף שיש לו כרעים אז אינו עובר על העשה כי אם על הלאו והבן. רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' ז. וח

ושמנה שרצים האמורים בתורה שהן החולד העכבר והצב והאנקה והכח והלטאה והחומט והתנשמת האוכל מבשרם כעדשה לוקה שעור אכילתן כשעור טומאתן וכולן מצטרפין זה עם זה בכעדשה. ובהל' ח' בד"א בשאכל מהן אחר מיתתן אבל החותך אבר מן החי מן אחד מהן ואכלו אינו לוקה עליו עד שיהיה בו כזית בשר וכולן מצטרפין לכזית אכל אבר שלם מן השרץ אחר שמת אינו לוקה עד שיהיה בו כעדשה עכ"ל

עיין הרב המגיד פירוש דברי רבינו דהוא למד ממה שאמרו מעילה (טז) שם על הך דעל אכילת שרצים לוקה כעדשה כטומאתה משו"ה לוקה על עדשה ופריך מהך דאברים אין להם שעור אפי' פחות מכזית ואין לוקה אף שיש טומאה ומשני במובדלין