חלקו של יוסף (רמב"ם) קעו

רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' ד

האוכל כזית מבשר עוף טמא לוקה מה"ת שנאמר ואת אלה תשקצו מן העוף לא יאכלו והרי עבר על עשה שנאמר כל צפור טהורה תאכלו הא טמאה לא תאכלו עכ"ל לכאורה דברי רבינו פלא הא מבואר בחולין (קל"ט) דצפור סתמא לא איקרי רק טהור ומה"ט עוף טמא פטור משילוח ושם (ק"מ) פריך מכל צפור טהורה מכלל דאיכא טמאה ומשני לא מכלל דאיכא אסורה והיינו הך דשחיטת מצורע אם כן כל צפור טהורה אינו כלל לאסור בעשה הך דטמאה רק לאסור בעשה הך דשחיטה של מצורע ואיך כתב רבינו דהוא עשה על טמאה

ונראה דרבינו לטעמיה וצדקו דבריו שפסק פי"ג משחיטה הי"א דהיתה רובצת על ביצים שאינן מינה והן טהורין הרי זה משלח ואם לא שלח אינו לוקה עכ"ל ועיין כסף משנה ומ"מ שהביאו הגמ' דחולין (ק"מ) בעי ר' זירא יונא על ביצי תסיל מהו תסיל על ביצי יונה מהו אמר אביי ת"ש עוף טמא רובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא פטור משילוח הא טהור וטהור חייב דילמא בקורא וכיון דבעין לא איפשטא נקטינן בה לענין חיוב לשלח לחומרא דספיקא דאורייתא ולענין מלקות לקולא ואיכא למידק דהו"ל לחיובי בקורא נקיבה דבקורא לכה"פ מוכח בברייתא דחייב ועיין ביאורי הגר"א ליו"ד סימן רצב שכתב שדברי הרמב"ם תמוהים מאד מטעם זה

והנה לענ"ד הך דרשה דצפור דשילוח הקן למעט טמא בא בהכרח אינה דרשה ברורה דהרי מספק"ל דאף במין עם מין אחר אף שהוא טהור אין צריך שילוח אם כן אז הך דינא דעוף טמא פטור מלשלח היכא משכח"ל עם על ביצים טמאים הוא מונח הרי בלאו הכי פטור משום תקח לך ולא לכלביך ואם על ביצים טהורים הרי הוא אינו מינו ואף בקורא הרי עצם הקורא הוא עוף טהור ע"כ דאי לא"ה לא היה ר"א מחייב בשילוח וכיון שהוא עוף טהור אם כן אם הקורא מונח על ביצים טמאים פטור משום הך דתקח לך ולא לכלביך ואם מונח על ביצים של קורא עוף טמא אם כן הוא אינו מינו ולמה צריך קרא למעט בע"כ דהך דרשה דצפור ממעט טמאה לאו דרשה אשר היא ברורה לכו"ע

והנה בהך דאינו מינו דמספק"ל אם חייב בשילוח מבואר הוא דהשאלה היא כיון דכתיב אם והאם רובצת אם כן השאלה היא אם אינו מינו נקרא אם או לא לפי"ז גבי הך דקורא דקאמר דכו"ע לא פליגי דאף שאינו מינו חייב נדחק רש"י שם דהוא דכיון דדרכו כך קרינן ביה אם והוא דוחק אבל לענ"ד לפירוש הרמב"ם הסוגיא מתפרשת באופן אחר וז"ל הספרי פ' תצא חומש התוה"מ סי' ס"א יכול עוף טמא הרובץ על ביצי עוף טהור וטהור רובץ על ביצי עוף טמא יהא חייב לשלח ת"ל והאם רובצת על האפרוחים עד שיהיו כולם מין אחד ושם פסקא ס"ג שלח תשלח את האם בנקבות הכתוב מדבר ולא בזכרים קורא זכר ר"א מחייב בשילוח שנאמר שלח תשלח וחכמים פוטרים האם פרט לקורא זכר עכ"ל ומבואר מזה דבקורא זכר לר"א כאן חידשה תורה דלא בעי אם וכתיב שלח תשלח והיינו דכיון דזה דרכו כן ריבתה אותו תורה לחייב ורבנן סברי דסו"ס חסר לו דין אם לפי"ז מבאר הרמב"ם פשוט דהנה מבואר דביצי עוף טהור ועוף טמא רובץ עליו פטור משום שאינו אם וע"ז מספקא ליה אם זה שאינו אם היינו משום שזה הוא ממין טהור וזה ממין טמא אבל אם היו ממין טהור אף שאינו מינו במציאות קרוי אם או דכל שאינו ממינו גם כן אינו קרוי אם ורצה לפשוט מדכתיב דוקא טהור עם טמא פטור מלשלח הא טהור וטהור חייב אף שאינו מינו הרי דבטהור עם טמא לא נקרא רק משום טומאה אינו מינו על זה דחי ליה דלמא בקורא ר"ל עיקר הטעם הוא דאינו מינו פטור משום שהוא אינו אב אבל קורא דשם חידשה תורה שלח תשלח לר"א ואף זכר חייב אף שאינו אם אם כן לר"א לא צריך אם משום דבקורא חידוש התורה דלא צריך אם שוב דין הוא שחייב בב' מינים רק טהור עם טמא פטור משום דאם הביצים טמאים חסר תקח לך ואם האם טמאה חסר צפור טהורה והך ברייתא לא משום אם ממעט לה ולפי"ז מבואר דלדידן דפסקינן דלא כר"א ודאי אף קורא דומה לכל המינים וצריך אם והוא שאלה אם אינו מינו קרוי אם או לא קרוי אם וברור.