חלקו של יוסף (רמב"ם) קעה

שחיטה אבל אדם אסור במיתה ושחיטה לא שייך אם כן איך נימא דאבמ"ה ובמה"ח נוהג דא"כ בשר אסור בכל אופן ואיך כתיב עם בשר עכ"ד האור שמח

ונלע"ד פשוט דלק"מ דודאי כונת הרשב"ש דשחיטה לא שייך בו היינו משום דכיון שא"ב דין שחיטה אם כן הוא מת ומת אסור בהנאה והנה הך דמת אסור בהנאה הוא רק משום איסור מת לא איסור אחר לפי"ז מת עכו"ם שמותר בהנאה אף באכילה מותר משום דבשר אדם מותר באכילה ואין צריך שחיטה ושחיטה לא שייך בו לפי"ז פשוט דהרשב"ש שכתב לאסור הוא בישראל דבחיים אם יחתוך בשר יהיה אסור משום בשר מן החי ולאחר מיתה יהיה אסור משום מת אבל הפסוק דלא תאכל הנפש עם הבשר ודאי קאי על אדם משום דנפק"מ למת עכו"ם דרק עם הבשר אסור אבל בשר בלא נפש והיינו שמת כולו מותר לפי"ז פשוט דאף בישראל לא שייך להתיר בו בשר מן החי דלענין אדם הוא מין אחד עם עכו"ם ואסור משום אבמ"ה ומה שאף לאחר שחיטה אסור הוא לא משום הך דיש בו עצם איסור רק משום הך דמת ובודאי קרינן לא תאכל הנפש עם הבשר באדם

ובב"י בבדק הבית הביא ביו"ד סימן שמט דעת הרשב"א דאף מת עכו"ם אסור בהנאה שכ"מ בתשובותיו סימן שסה וביאורי הגר"א ביו"ד שם סק"א דחה דברי ב"י שם בדעת הרשב"א שלא פשוט לו רק דוחה הוא לו כן והכריח מהרשב"א ב"ק (י) שם שפסק פשוט להתיר ולפענ"ד מדברי הרשב"א דסימן שסד מוכח כהב"י דאי לא תימא הכי אלא שמספק"ל האיך ידע משום דבשרו אסור לאחר מיתה מוכח דאין אבמה"ח בחיים הרי אפשר דיש אבמה"ח ולא תאכל הנפש עם הבשר קרינן בה משום הך דבשר עכו"ם מותר בע"כ דפשיטא ליה להרשב"א דבמת עכו"ם גם כן אסור משו"ה פסק הרשב"א בפשיטות להתיר בשר עכו"ם ואין בו משום אבמה"ח

ולעיקר הדין אם בבשר אדם נוהג אבר מן החי נלע"ד לפי מש"כ הרמב"ם פ"ד ממ"א דבמה"ח חיובו משום טריפה שבשר זה הוי ממה שלא נשחטה ונטרפה לפי"ז בבשר אדם דלא שייך שחיטה לא שייך בשר מן החי רק לעכו"ם שאין איסורו משום טריפה שייך איסור בשר מן החי

ולענין אבמה"ח דאדם נלע"ד דלכל השיטות אסור משום דמבואר בנזיר (מג) דעל אבמ"ה של אדם אינו מטמא בן לאב מבואר מזה דקבורה צריך ושוב אסור משום מצות קבורה ורק בשר מן החי שא"צ קבורה הוא דיש לומר שמותר ועיין ב"ק (פה) דכסיפא ליה למשדי לכלבים צריך לומר דקאי על בשר והחילוק בין בשר לאבר הוא דאבר שמטמא צריך קבורה אבל בשר שאין מטמא א"צ קבורה

ולפי שיטת הריטב"א דבשר אדם אסור משום אבר מן החי ובשר מן החי צריך לומר הא דדם אדם מותר הוא משום דגילוי התורה הוא שיהא מותר וגם צריך לומר לפי"ד הריטב"א דדם לא חשיב בשר ושלא כרמב"ן דאי לא"ה הוי ליה לריטב"א להקשות איך מותר דם יהיה אסור משום בשר מן החי

ועיין בשמ"ק בשם והרא"ה שהם סוברים דבשר אדם בלאו מק"ו מבהמה שהקלת במשאה החמרת בבשרה זה שהחמרת אינו דין ואסור בלאו וכתבו הרב המגיד בקוצר ולפי"ד מועיל שחיטה להסיר הלאו וכ"כ מפורש הריטב"א שם רק אחר שחיטה הוא אסור משום מת דאסור בהנאה מ"ל מת בשחיטה מ"ל מת בדבר אחר וראיתי להרי"ט אלגזי בבכורות פ"א (דף ו) שם אות ד' שתמה על הרא"ה וריטב"א דבשר אדם אסור בלאו מהך דירושלמי פ' דתנן במתני' דמפלת כמין בהמה חיה ועוף דלרבנן לא הוי ולד קשיתא על דרבנן דמר ר"י בשם ר"י כולו אדם ופניו בהמה אינו ולד כו' כולו אדם ופניו בהמה עומד וקורא בתורה ואומרים לו בא לשוחטך עכ"ל בשלמא לשיטת הרמב"ם ל"ק דבשר אדם אינו רק בעשה ואינו ולד אם כן אינו אדם ורק משום יוצא יש לאסור ואיסור יוצא לא שייך שהרי הוא איסור עשה אבל לריטב"א ורא"ה שהוא איסור לאו אם כן איך ישחוט ויותר באכילה הרי הוא יוצא מאיסור לאו ולענ"ד לק"מ שהרי כבר ביארנו דלהריטב"א עיקר הלאו הוא משום אבמה"ח ובשחיטה היה מותר רק שנשאר מת ומת אסור בהנאה אבל כאן שאינו אדם אם כן אין לו דין מת שיהיה אסור בהנאה שוב אם ישחוט יופקע ממנו איסור אבר מן החי לשיטת ריטב"א והרא"ה ושפיר מותר וברור.