חלקו של יוסף (רמב"ם) קעג

דין טמא על החלב והמפרשים במחכ"ת טעה כאן טעות גדול שהוא ציין יו"ד סימן פ"א ולא עיין דשם מיירי מחלב טמא והרמב"ם מיירי מחלב טמא. רמב"ם פ"ב ממאכלות אסורות הל' ג

האדם אע"פ שנאמר בו ויהי האדם לנפש חיה אינו מכלל מיני חיה בעלת פרסה לפיכך אינו בל"ת והאוכל מבשר אדם או מחלבו בין מן החי בין מן המת אינו לוקה אבל אסור הוא בעשה שהרי מנה הכתוב שבעת מיני חיה ואמר בהן זאת החיה אשר תאכלו הא כל שהוא חוץ מהן לא תאכלו ולאו הבא מכלל עשה עשה עכ"ל

עיין להרב המגיד שיצא כן לרבינו מדקאמר בתו"כ שאין בשר מהלכי שתים וחלב מהלכי שתים בל"ת על אכי' משמע דרק ל"ת אין אבל איסור יש וממיעוט דזה לא תאכלו ממעט דרק זה בל"ת ולא שארי איסורים ואע"פ שדם וחלב של אדם מותר כמו שנתבאר בחלב פ"ג ובדם פ"ו ואין אסור משום יוצא דאיסור יוצא הוא רק לטמאין בלאו אבל אדם אינו אלא בעשה והתורה התירה חלבו ודמו כמפורש בכתובות (ס) ואע"פ שאין טעם במצות זה היה בדין שהרי הדם נהפך לחלב ומזון התנוק הוא החלב ולא היה ראוי שיהיה גדולו מאיסור והר"ן פ' אע"פ הביא שהרמב"ן חלק על הרמב"ם מכח קושיא דיוצא מטמא ועוד דבכריתות (כא) אמרינן דעל דם שרץ לוקה משום שרץ אם כן חזינן דדם הוא בשר אם כן נהי דאתמעט דם מדין דם גבי מהלכי שתים למה לא יהיה עשה דבשר בע"כ דעל בשר אין כלל עשה ומהאי טעמא אמרינן דדם שבין השינים מוצצו עכ"ד

והמ"ל הקשה לשיטת הרמב"ם דעל בשר אדם יש עשה אם כן לפי"מ שמבואר פ"ק דבכורות (דף י) דאיסורו חישובו ולא בעי מחשבה לענין הכשר אם כן איך תנן פ"ג דעוקצין החותך מן האדם כו' צריך מחשבה ולמה צריך מחשבה הא איסורו חישובו וכתב מיהו גם הכרח זה אינו דהא קתני מבהמה ומעוף אם כן אמאי בעי מחשבה הא בשר הפורש מחי אסור משום טריפה ולא ליבעי מחשבה דאיסורו חישובו עכ"ד

והנלע"ד בזה ונקדים שבעצם הך דדם אם הוא ממש כבשר הנה מדברי הרמב"ן למדנו שהוא ממש כבשר שהרי הקשה דכמו שדם שרץ לוקה עליו הוא הדין דגם דם אדם יהיה כבשר וילקה עליו וכ"כ מפורש התוס' במנחות (דף קד) ד"ה הואיל ודם שרץ דצריך קרא הוא רק משום שאי לאו קרא הוי אמינא דרק דם שיכול לקרוש ולעמוד על שיעור שרץ שהוא כעדשה וכן שיטת רש"י בכריתות (דף ד) ואלא לרבנן היקשא למאי אתא מבע"ל לכדתניא כל חלב וכל דם לא תאכלו מה חלב מיוחד שחלבו חלוק מבשרו ואין מצטרפין זה עם זה אף דמו שדמו חלק מבשרו אוציא דם שרצים הואיל דאין דמן חלוק מבשרו מצטרפין ופירש"י אף דם אע"פ שאיסורו נוהג בטמאין וראוי להצטרף הדם עם הבשר להתחייב בכזית משניהן משום טמא לא יצטרפו שנלמד דם מחלב מה החלב ע"כ לחלק מפרידו מלהצטרף שהרי חלוקין זה לאיסור וזה להיתר דאין איסור והיתר מצטרפין אף דם הטמאים הואיל ודמן חלוק שיש על הדם איסור כרת משום דם משא"כ בבשר אינו מצטרף אפי' לענין לטמא יצאו שרצים מדין ההיקש הזה הואיל ואין דמן חלוק מבשרן שאין מוזהר על דמן משום דם אלא משום שרץ כדאמרינן פ' דם שחיטה (כא) הלכך מצטרפין זע"ז שהרי שם אחד להם הלכך דם נחש בשרו מצטרפין עכ"ל מבואר דבריו דזה שאף דם נקרא טמא ויש בו טומאה ולאו אף בשארי דמים הוא לא בדם שרץ לבד רק דזה חידוש הוא שאין הדם מצטרף עם הבשר לענין הך דאיסור ודין טומאה אבל בפני עצמו יש דין טומאה

והבנת הדברים והחילוק בין דם שרץ לדם שארי דברים שדם שרץ מצטרף ולא דם שארי דברים הוא משום זה דדם שיש בו כרת אי אפשר להצטרף עם בשר שאין בו כרת משום דדם שיש בו כרת הואיל ופתיך ביה איסור כרת איסור זה עושה אותו למין אחר שאי אפשר לומר שאכל ממין זה כזית רק נקרא שאכל משני מינים מזה חצי זית ומזה חצי זית אם כן מכל מין לא אכל רק חצי שיעור ואין לחייבו וכן אין לטמאו שלא נקרא נגע ממין אחד שעור כזית אלא נקרא שנגע ממין אחד בחצי זית