חלקו של יוסף (רמב"ם) קסט

שיבדק ממקום אחר חסר בדיקת סימנים ואסור מכלל עשה דבדיקת סימנים משו"ה אף דלא שכיחא שישיר מאחר אסור

ובעיקר דין סימני טהרה דדגים יש לחקור אם הסימנים הם רק מסמנים את המין שהוא טהור ולא שהסימנים פועלים בהטהרה או דהסימנים גם פועלים בהטהרה

ולענ"ד נחלקו בזה הרמב"ם והרמב'"ן שהרמב"ם כתב במורה ה"ג פרק מח ז"ל ודע שאלו הסימנים רוצה לומר העלאת גרה ושסיעת פרסה בבהמות וסנפיר וקשקשת בדגים אין מציאותם סבת ההיתר ולא העדרם סבת האיסור ואמנם הם סימן ידוע בו המשובח מן המין המגונה עכ"ל הנה כתב הוא מפורש שאין הסימנים פועלים כלל בהטהרה הן אמת דדברי רבינו צע"ג שכבר הוכחנו בה"א מן התוס' ומבכורות דסימנים פועלים הם בהטהרה אמנם לענ"ד אף כונת רבינו אינו לחלוק ע"ז אלא בא לומר שאין מציאות זה עצם מתיר אלא הוא מתיר את המין תדע שחמור בן שור אז דינו שמותר אף שיש בו העדר סימנים רק הסימנים מתירים את המין לזה אם המין הוא בעל סימנים אף שזה אין לו סימנים הוא מותר ולכך גם סימן אחד והוא בהמין נקרא יש לו מקצת סימני טהרה

אבל כ"ז הוא שיטת הרמב"ם אבל שיטת רמב"ן הוא דסימני סנפיר וקשקשת הוא לא המתיר את המין אלא המתיר את עצם זה הדג שכתב הרמב"ן בפירוש התורה דהטעם שצריך שיהיה לו סנפיר וקשקשת כי סנפיר גורם ששט בעליונות המים והקשקשת מורה על דחיית הליחות ממנו אם כן אינו ארסיי לגוף ולנפש על ידי ב' סימנים אלו לפי"ז הסנפיר וקשקשת הוא עצם מתיר לזה הדג לא למין הדג רק מברר שזה הדג דחה הליחות הארסיי וגם שט בעליונות מים שהם זכים ודחה אלו הארסים של תחתונות המים ובזה נחלקו הרמב"ן והרמב"ם אם הוא מתיר המין או עצם הדג

וראיתי בתשובת חתם סופר חלק יו"ד סימן עה שרב אחד הקשה שם ולא פורש שם מה הקשה ואפרש והוא דלשיטת רמב"ן דטעם סנפיר וקשקשת הוא משום דחיית ליחות המים הארסיים אם כן למה הדין דאם אין לו עכשיו סנפיר וקשקשת ועתיד שיהיה לו אחר זמן מותר הרי עתה כ"ז שאין לו הוא מהמין שקבל ארס מימי וליחותי אם כן למה הוא מותר

אמנם לענ"ד גדר הענין פשוט דודאי אם הוא נולד מזו שאין לה קשקשת או סנפיר אם כן זה המין הרי הוא אסור משום שיש לו ארסיים אף הנולד ממנו אסור משום יוצא מטמא אף קודם ששט במים התחתונים אבל גבי הך דיוצא מטהור אם כן תיכף שנולד היה מותר ששוב עדיין לא היה שט ורק אח"כ יהיה אוסר אין הדין שהמים והליחות יכולים לאסור את שכבר הותר וזה כבר הותר שאמו כבר היתה לה קשקשת והוא יוצא מטהור ורק מין שאין לו כלל קשקשים אז לא התירה תורה ונשאר הנולד אף קודם ששט יוצא ממין טמא אבל לא זה שנולד ממין טהור

ובעיקר דברי החתם סופר אני תמה שתפס דברי רמב"ן כפשוטם דאם כן אמאי אם יש לו קשקשת אחד טהור הרי ודאי אין יכול לדחות כל הליחות דרק טעם הוא למה שנתנה תורה דין שקשקשת מטהרים אבל כיון שקשקשת מטהרים שוב כל שיש לו שם קשקשת מטהר הוא

והנה המעדני יום טוב בחולין פ' אלו טריפות (דף סו) שם ס"ק מ' הביא שבעת היותו אב"ד ור"מ דוינא הביא אליו החכם מהור"ר אהרן רופאנרו דג נקרא בלשונם שטינקס מרינוס ונמצא בים הספרדי והוא סם המות והרקחים יודעים פעולות להוציא הארס ממנו ואז עושין מבשרו במיני רפואות וי"ל שדרה וראשו רחבה וגם יש לו קשקשים על כל גופו ואין לו שום סנפיר רק י"ל ד' רגלים כרגלי בהמה וחיה ושאלנו ממנפ"ש אם הוא כשר ורגליו הסנפיר א"א לומר שזו התירה תורה דרכיה דרכי נועם ואם בר"פ לוה"ג הוציאו כופרא מכלל לולב שיש קוצים ומסרטים ידים כשר כאן ואמרתי שאפשר שהוא מורכב עוד י"ל דהוא חיה ולא חשיב הכלל דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר רק בדגים

והנה לפי"ד המי"ט הוא דג טמא משום שאין לו סנפיר וכש"כ לפי מה שהבאנו מהרמב"ן דסנפיר הוא המציל למהארסיים אם כן זה אשר חסר לו זה שוב הוא טמא

אמנם לענ"ד גוף תירוץ המעניו"ט תמוה