חלקו של יוסף (רמב"ם) קסח

על מה שרוצה להשיג על מה שמפרש שם בטעם רמב"ן משום דקשקשת הוא קלפי דאם כן היה הדין שצריך להיות נקלף ביד אלא הטעם משום לבוש אלא שהמקשה הקשה דאם כן למה צריך שיוכל לקלוף הרי בעור גם כתיב עור ובשר תלבישני ע"ז תירץ הוא שעור גם כן נפשט ולענ"ד ז"א דאם כן למה הקשקשים האלו נקרא לבוש רק בנקלף הרי עם העור ודאי נקלף תו יקרא קשקשים לבוש כמו העור ודוחק לומר שהקשקשים הם לבוש לעור לכך צריך נקלף מעור גם המעיין במקור הדברים ברמב"ן על התורה יראה מפורש שהביא גם מהך דקשקשים קלפי אבל לענ"ד נראה פשוט דכוונת רמב"ן להוכיח מהך דקשקשים קלפי דפירוש קשקשים אינו עור במראה קשקשים רק הוא קליפה על עור ואח"כ כשהוכיח זה חדא ממה דמתרגמינן קלפי ועוד שקרא לבוש לקשקשים ואם הוא עור הרי העור הוא הלבוש בע"כ דשני דברים הם יש עור ויש קשקשים וכיון שכן אם יהיה דבוק וקבוע שאי אפשר להסירו יהיה עור לא קלפי ולבוש של קשקשים בע"כ משום דהוא דבר בפני עצמו ואפשר להסירו אם כן באי אפשר להסיר נקרא שחסר קשקשים

לפי"ז יוצא מהרמב"ן דיש ב' דינים בקשקשים הא' שיהיה לבושו של קשקשים הב' שיהיה קשקשים לבד עור ואי אפשר לקרוא את העור בשם קשקשים ולבד עור צריך להיות קשקשים

והנה הרב המגיד הביא שהרמב"ן כתב תמה אני במה שמצאתי בתוספתא וכמה קשקשים יהיו לו אחד תחת זנבו ואחד תחת לחיו ואחד תחת סנפיר שלו ר"י אומר שנים ומתוך הדוחק יש לומר דאו או קתני ומה שפירש מקומות הללו משום שבמקומות אחרים יש לחוש שמא עם דגים טהורים נתערב ונשרה קשקשת מהן ונדבקה אבל באותן מקומות ידוע דשלו הוא ושמעתי שיש להן למין אחד אלא חד בזנבו ורשב"א סמך על דבריו וכתב ויש מן הגאונים שהורו לאסור עד שיהיה ג' קשקשים א' תחת לחיו ואחת תחת זנבו ואחת תחת סנפיר שלו וראוי לחוש לדבריהם עכ"ל ונראה שפירש תוספתא כפשטה ופסקה עכ"ל ולכאורה פלא על הגאונים דלפי דבריהם אם כן איך יתפרש מה דקאמר בגמרא דמחלוקת ר"י ורבנן אם בעינן שני קשקשים או קשקשת אחת דרבנן סברי דקשקשת לשון יחיד ור"י סבר דקשקשת לשון רבים הוא ולפי"ז מנ"ל לר"י זה דמדקשקשת לשון רבים דצריך ב' קשקשת תחת לחיו ושתי תחת זנביו ושתי קשקשת תחת סנפיריו הרי אף לרבנן עדיין קשקשת הוא רבים שהרי הם שלשה אחת תחת סנפיריו ואחת תחת לחיו ואחת תחת זנבו ובע"כ דלר"י רק שני קשקשים סגי ולרבנן רק קשקשת אחת סגי ופלא על הגאונים

אמנם לפי מה שביארנו מכח דברי הרמב"ן דהך דקשקשת הוא לבוש יבואר היטב דודאי מה שצריך אחת תחת סנפיריו ואחת תחת זנבו ואחת תחת לחיו הוא משום דכיון דקשקשת הוא לבוש אם כן לא שייך לקרוא לבוש רק אם הוא באמצע הגוף ובסוף הגוף ובתחילת הגוף ולכך צריך בהני שלשה מקומות אלא דעל עצם הלבוש נחלקו ר"י ורבנן על המקום שהוא לבוש אם הוא צריך להיות לבוש משני קשקשים או סגי בלבוש מקשקשת אחת דר"י סובר מדכתיב קשקשת לשון רבים הוא וצריך שיהיה זה הלבוש במקום שהוא לבוש משני קשקשים ורבנן סברי דקשקשת לשון יחיד ואין צריך רק לבוש מקשקש אחד אבל אימת חשיב לבוש רק אם הוא בשלשה מקומות וזה גם כן כונת הרמב"ם שכתב דקשקשת אע"פ שאין חופה רובו הוי קשקשת ויפלא למה הצריך כאן הרמב"ם לאשמעינן דלא בעי חופה רובו הרי בכל סימנים שבתורה אין צריך חופה רובו ולבד מחגבים ששם ההלכה כן אבל להמאור פשוט דכיון דקשקשת הוא לבוש הוי אמינא שצריך שיחפה גופו או לכל הפחות רובו לזה כתב הרמב"ם שאין דין רק שיהיה לבוש על זה המקום שהוא מונח לא על הדג בכלל

ולשיטת הרמב"ן דחיישינן שמא נשר ולכך צריך באותו מקום שאין חשש נשירה ממקום אחר צריך לבאר דודאי הוא חשש רחוק נשירה דרחוק הוא מאד בשכל שיסיר מאחר וזה יקבלו ועיין ע"ז דשם (לט) משמע דיש חשש נשירה אבל שם רק זה שנמצא בחבית אבל שידבק על גוף דג שלם ויראה כאלו הוא קשקשת שלו זה לא מצינו אמנם נראה בכונת רמב"ן דכיון דמשכחת לה כה"ג והרי מצות עשה היא לבדוק בסימנין והיא בדיקת הראיה או ידיעה ברורה כל שאפשר