חלקו של יוסף (רמב"ם) קסו

וצריך לבאר יסוד המחלוקת והנה יש לחקור בהך דצריך להיות שמו חגב א' יש לפרש דשמו חגב הוא דהשם גורם טומאה וטהרה ואם שמו חגב טהור והוא דין חדש הב' יש לפרש הך דשמו חגב הוא לא שהשם גורם זה אלא דאם אין שמו חגב אז אינו בכלל חגב ורק זה החגב התירה תורה לא מין אחר ונפק"מ יהיה אם לא יודע לנו שבזמן מתן תורה היה נקרא חגב אם הוא אסור או מותר שאם נאמר שהשם גורם טומאה וטהרה אם כן כאן גילה תורה שאם יקרא חגב יהיה טהור שוב הדין הוא שהוא טהור אף שלא נקרא כן בעת מתן תורה דכאן השם גורם טומאה וטהרה אבל אי נימא דלא השם גורם דאם קורין אותו כן לא ישתנה מציאות שלו מטומאה לטהרה או להיפך אלא דהשם הוא זה שמראה לנו שבכלל חגב הוא שוב אם בעת מתן תורה לא נקרא חגב לא יועיל לנו מה שעתה נקרא חגב דאז לא היה עליו חלות הדין של חגב ובלשון התורה אינו מין חגב

ונלע"ד דביסוד זה נחלקו הראשונים דהנה הרמב"ם בפירוש המשנה שם כתב אבל אם נמצאו בו אלו הסימנים ולא היה שמו חגב או השם שקורין באותו לשון למה שאנו קורין חגב אינו מותר לאוכלו עכ"ל מבואר מדבריו דאם קורין אותו אף בלשון אחר בזה הלשון שמתרגמין לחגב הוא מותר משום דסו"ס שמו חגב וע"כ להרמב"ם דלא תליא כלל במה שהיו קורין במתן תורה דאי לא"ה מה חידוש הוא שאף שנקרא בלשון אחר חגב גם כן מותר הרי כל שהיה נקרא במתן תורה חגב מותר ומ"ל אם נקרא בלשון קדש חגב או בלשון אחר בע"כ דבפירוש המשנה סובר הרמב"ם דהשם שקורין הוא המטהר אם כן הוי אמינא דרק אם יש לו שם בלשון קדש וקורין אותו חגב הוא דמותר לזה כתב הרמב"ם דאף קריאת שם המתרגם את שם הקדש של חגב ג"כ נותן דינים של מתיר אבל הרשב"א והרא"ש כתבו דרק אם יש מסורת שהוא חגב מותר בע"כ דהם שוב סוברים דלא השם מתיר רק המין לזה תלוי במסורת שאם יש מסורת על זה שהוא חגב הוא דמותר אבל מה שקורין אין מועיל כלום דשמא לא היה זה בעת מתן תורה בכלל החגב

והנה יש לחקור בסימני החגבים אם הסימנים פועלים בהטהרה וכמו שביארנו בה"א ובהי"ד גבי בהמות ועופות או רק דהסימנים מגלים שהוא מזה המין שלא אסרה אותו תורה ונראה בזה דודאי לפי הך סברא דשמו חגב פירושו הוא שהוא נקרא עתה חגב ודאי מוכרחים לומר דהסימנים פועלים בטהרה דהרי השם אין גורם שיכנס בכלל המין שהתירה תורה בע"כ דלא המין התירה תורה רק השם ואם יש לו סימנים בע"כ דהסימנים פועלים טהרה הם שהרי אין סימנים כלל מגלים על מין רק אמרה תורה דכל שקרוי בשם זה ויש לו סימנים מותר

אבל להשיטות דשם חגב הוא במסורת יש לחקור אם הסימנים פועלים את הטהרה או רק מגלים שהם טהורים ונראה מדברי הראשונים דהסימנים פועלים בו בטהרה שהרי מבואר שלמי דלא בעי שמו חגב אף צרצור מותר כיון שיש לו ד' סימנים עיין בחידושי רשב"א וצרצור הרי בשעת מתן תורה לא היה שמו חגב בע"כ דכל הד' סימנים הם פועלים בטהרה לכן אין כאן כלל דין מין רק דין סימני טהרה ולא יותר

אמנם להך מ"ד דבעי שמו חגב ושם חגב הוא במסורת יש לחקור אם שם חגב הוא גם כן בכלל סימנים המטהרים או שם חגב הוא רק מן המין ולא שהשם פועל בטהרה ונראה דהרמב"ם מפרש דשם חגב פירושו הוא שהשם פועל בטהרה והוא בכלל סימנים ולפי"ז סובר הרמב"ם כן דדין הוא שד' סימנים פועלים בטהרה והד' הם או אין ראשו ארוך או שם חגב להכי באין ראשו ארוך אף שאין לו שם חגב מותר משום הך דד' סימני טהרה שהם עם ראשו אין ארוך ועם שארי ג' סימנים ואם ראשו ארוך אז הג' סימנים עם הך דין של שם חגב שהוא סימן ד' הוא המטהר

עיין ע"ז (לז) שם דמוקי הך דיוסי בן יועזר איש צרידה שהעיד על איל קמצא דכן דסוסביל הוא ובראשו ארוך כו"ע לא פליגי דאסור והכא בכנפיו חופין את רובו על ידי הדחק קמפליגי מר סבר רובא כל דהו בעינן ומר סבר רובא דמינכר בעינן עיין רש"י רובא דמינכר רוב הנראה לעינים לפי"ז הו"ל להפוסקים להביא דאף רוב כל דהו סגי כיון דקיי"ל כהך דיוסי בן יועזר דתנן בעדיות כותיה עיין ברכות (כו) והפוסקים לא כתבו כלל מזה עיין יד אברהם ליו"ד סימן פ"ה שעמד בזה

ונלע"ד לבאר דהנה צריך להבין הרי כיון דבכל התורה אף אם רוב כל דהו יש סגי למה