חלקו של יוסף (רמב"ם) קסה

למה מהני מה דחיורא כריסה סו"ס הוא שכן עם עם טמאים וכי פליגי בדירוקא כריסה הרי גם כן הוא רק מפני שהוא שכן ונראה מזה דבר חדש דאף דשוכן עם טמאים הוא טמא לר"א הנה עיקר הטעם שהוא טמא הוא רק מפני שהוא מינו ולכך בעורב אף שהוא שוכן עמו לא נקרא מינו כיון דעורב נקרא מה שהוא שחור וכדקאמרינן (דף סג) משום דכתיב שחורות כעורב ורק פליגי בירוקה שנוטה לשחור עם מה שהוא שוכן עמו נותן לו שוב דין מינו והוא טמא או לא ומר זוטרא מתני הכא בירוקא כריסה כולא עלמא לא פליגא דאסור שנקרא שכן ונדמה וכי פליגי בדחיורא כריסה ר"א אסר ורבנן שרו משום שרק הוא שכן ואינו דומה

ולפי"ז מבואר היטב שהרמב"ם אסר זרזיר ושרי סנונית משום דזרזיר הרי הוא דומה בסימנים שלו להך דעורב שפיר הוא אסור משום הך דשכן ונדמה אבל סנונית שאינו דומה בסימנים שלו אף שדומה במראה שרי משום דלדידן סובר הרמב"ם דפירוש נדמה הוא לא במראה רק בסימנים שלו וסנונית אף ירוקה רק במראה הוא דומה לא בסימנים ועיין עוד בתשובת רלב"ח סימן ק"ה שעמד לפרש דהך דדבר אחר פליג אבל לא פירש ככל מש"כ ביסוד דין הנדמה אם הוא בסימנים או במראה והנלע"ד כתבתי מיהו כ"ז שיטת הרמב"ם אבל הרי"ף הביא גם הך דסנונית לבנה נראה מזה שהוא מפרש הך דשכן ונדמה שיהיה נדמה במראה והבן

ועיין בחידושי הרשב"א לחולין (סה) בהך דשכן ונדמה שרש"י פירש נדמה שדומה במראה והוא תימה דזרזיר דומה במראהו לעורב ושוכן עמו ואפי"ה פליגי רבנן עליה ואפשר לפרש נדמה דומה בסימנין והיינו פלוגתייהו בזרזיר וסנונית לבנה דזרזיר אע"פ שדומה לו במראהו חלוק ממנו בסימנין שזה יש לו זפק ועורב אין לו זפק וסנונית לבנה אע"פ שדומה לו בסימנין הרי היא חלוקה במראה שזה שחור כולו וזה לבנה ואי"נ סנונית לבנה משום דאינה שוכנת עמו ור"א אסר משום שדומה בסימנין ובמראית רובה שכולה שחורה חוץ מכריסה כנ"ל עכ"ל ולמדנו בזה מדברי הרשב"א דיש ב' דינים בנדמה הא' נדמה בסימנין הב' נדמה במראה ולפי"ז צריך לפרש הך דאוכלים בגליל העליון סנונית לבנה משום קרקבן נקלף היינו כיון שהם סוברים דלבנה אינה עורב וכיון שקורקבן נקלף יש לו לאכול דכל שיש לו ב' סימנים ומכיר שאינו עורב הרי מותר אמנם כתב עוד הרשב"א דסנונית לבנה אינה שוכנת עמו ונראה דדחקו זה להרשב"א משום דאם לא כן איך רצו לומר דחיורא כריסה שרי לר"א הרי סו"ס הוא שוכן עם טמא ואסור משום זה לכן חידש דסנונית לבנה אינה שוכנת עם עורב לפי"ז אף עם ירוקה כריסה גם כן אינו שוכן ולפי"ז הדבר פלא דאם כן מה מהני שהוא דומה לעורב הרי כיון שהוא רק נדמה ולא שכן ועד כאן לא פליגי ר"א ורבנן אלא אם שכן בעי גם נדמה או שכן לא בעי נדמה אבל זה כו"ע לא פליגי שאז הוא נדמה ולא שכן מותר אם כן איך אסר ר"א

ונראה בביאור דברי הרשב"א דסובר דודאי למינו ולמינהו ב' דרשות הם ולמינו מביא זרזיר ולמינה מרבה סנונית אלא דלר"א דשכן מרבה מלמינו אם כן למינהו שמרבה נדמה הוא אף בלא שכן אם כן שוב יש ב' דינים לר"א הא' נדמה הב' שכן אבל לרבנן לא מרבה כלל שכן אלא שכן ונדמה אם כן בנדמה קצת בעי שכן וליכא זה בלא זה ובנדמה יותר כגון יורק כריסה פליגא ב' לשונות אם לרבנן הוא מרבה ואם בירוקה לכו"ע אסור שוב לרבנן הוא מרבה נדמה ביותר וז"ב בשיטת הרשב"א לכך אסר ר"א סנונית לבנה כיון שהוא נדמה אף שאינו שכן דנדמה יש דין שאף באינו שכן אסור. רמ"בם פ"א ממאכלות אסורות הל' כב

מי כו' ומי שאינו בקי בהן בודק בסימנין ושלשה סימנין יש בהן כל שיש לו ארבע רגלים וארבע כנפים שחופות רוב אורך גופו ורוב היקף גופו ויש לו שני כרעים לנתר בהן הרי זה מין טהור ואע"פ שראשו ארוך ויש לו זנב אם היה שמו חגב טהור עכ"ל מדקדוק לשון רבינו מבואר דרק אם ראשו ארוך הוא דיש דין שצריך להיות שמו חגב אבל אם אין ראשו ארוך אין צריך עוד להיות שמו חגב אבל הרב המגיד הביא פירושים לראשונים בזה שאף באין ראשו ארוך ויש לו כל הסימנים אעפי"כ צריך להיות שמו חגב ואם לאו דין הוא שאסור.