חלקו של יוסף (רמב"ם) קסד

דורס ויש בו אחד משלשה סימנים אלו חוץ מפרס ועזניה ופרס ועזניה אינן מצוין בישוב אלא במדברות איי הים הרחוקות עד מאד שהן סוף הישוב ר"ל דלפיכך אם יש בו סימן אחד ואין דורס טהור משום דלא חיישינן לפרס ועזניה דלא שכיחא מבואר מזה דפרס ועזניה יש להן ב' סימנים הא' שאין דורס הב' סימן אחד בגופו וע"ז תמה בלחם משנה בשם הריב"ש ודון שלמה הלוי דבגמ' מוכח להיפך דשם (סא) קאמר ולילף מעורב דיש לו ב' סימני טהרה אין אוכלים ומשני אם כן פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה תרי לא אכלינן דאית ליה חד מבעיא הרי דפרס ועזניה יש לו רק סימן אחד של טהרה ואיך כתב לנו רבינו דיש לו ב' סימני טהרה

ולפי"ד מיושב הכל על נכון דהרי יש לתמוה עוד דכאן מבואר דעורב יש לו רק ב' סימני טהרה ובבכורות (י) מוכרח דיש לו ג' סימני טהרה לזה נראה בהכרח דהסוגיא דחולין מיירי רק מסימנים שבגופו ועורב יש לו ב' סימנים בגופו לבד הדריסה ולכך פריך ונילף מעורב דתרי סימנים בגופו אין מועיל כמו שאין מועיל בעורב וע"ז משני אם כן פרס ועזניה דכתב רחמנא למה לי השתא דאית ליה תרי סימנים בגופו אין אוכלין דאית ליה חד סימן בגופו כש"כ שאין אוכלין ולפי"ז מתישבים כל הקושיות שוב מצאתי שהדברים מפורשים בתורתן של הראשונים דעורב יש לו שני סימנים בגופו וגם אין דורס בספר החינוך מצוה (קנז) שכתב מפורש שם דיש שאמרו דעורב יש לו ג' סימנים וב' סימנים הם בגופו ואחד הוא שאינו דורס לזה הברור לענ"ד שכן גם שיטת הרמב"ם

ואחרי כל זה נחזור להך דביאור דברי רבינו בהך דעורב וזרזיר והוא דהנה לפימש"ב נחלקו ר"א ורבנן בהך דשכן אם שכן פירושו רק ששוכן עם המין או שכן הוא ששוכן ודומה בסימניו ולפי"ז מבואר פירוש הברייתא עורב זה עורב למינו ר"א אומר להביא את הזרזיר ר"ל דר"א אומר שאף שאינו מין עורב מ"מ אסור מטעם עורב כיון שהוא למינו ר"ל שהוא שכן למינו אם כן שכן למינו טמא וכדאמר ר"א לא לחנם הלך אצל עורב אלא מפני זה שהוא מינו אם כן מפני זה הוא אמרו לו לר"א ר"ל שהוכיחו לר"א דלא מפני זה שהוא שכן בלבד נעשה מינו אלא גם מפני שהוא דומה לו שהרי אנשי כפר תמרתא שביהודא היו אוכלין אותה מפני שיש להם זפק ואי אמרת דשכן עם הטמאים נותן דינים שהוא טמא אם כן מה מועיל שיש להם זפק הרי סו"ס הוא שכן לטמא והוא טמא בע"כ דשכן לטמא הוא רק אם הוא דומה לטמא ולכך אנשי כפר תמרתא היו אוכלים אותו מפני שהיו סוברים שאינו דומה לעורב אם כן מוכרח דאף שכן כל שאינו דומה אין לו דין שוכן עם טמאים וע"ז אמר להם אף הם עתידים ליתן את הדין משום דאף שהם סברו שאינו דומה לעורב מ"מ כיון שסו"ס הוא שכן עם טמא הוא טמא

ועוד קאמר שם דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה דברי ר"א אמרו לו והלא אנשי גליל העליון אוכלין אותו מפני שקורקבנו נקלף ולפי"ז יש להקשות טובא לפימש"ב שיטת הרמב"ם וכן מפורש בחינוך שיש כן שיטה לראשונים דעורב יש לו ב' סימני טהרה לבד הסימן של דריסה אם כן אחד מהב' סימנים הוא או קורקבנו נקלף או זפק וזפק מוכרח לפי"ד אלה שאין לעורב ממה שכפר תמרתא היו אוכלין זרזיר אם כן קרקבן נקלף יש לו אם כן איך היו אוכלין סנונית לבנה מפני שקרקבנו נקלף הרי גם עורב קרקבנו נקלף וממנפ"ש או דבב' סימני טהרה הוא זפק קשה על הך דזרזיר מכפר תמרתא או דהסימן קורקבן קשה מהך דסנונית ולפלא הוא על הני נושאי כלי החינוך שלא הרגישו בתימה זו עליו

ונראה לענ"ד פשוט דהך דבר אחר בא לחלוק על עיקר יסוד זה דשוכן עם טמאים ונדמה פירושו הוא שנדמה להם בסימנים שלו ובשלילת סימני טהרה אלא דפירושו הוא שנדמה להם במראה וזהו דקאמר דבר אחר למינהו להביא סנונית לבנה ר"ל אף שהוא לבנה ועורב הרי הוא שחור מ"מ מרבה אותו הלמינהו שאינו צריך דומה אמרו לו הרי אנשי גליל העליון גם כן אוכלין אותו אם כן חזינן דהם סוברים דלא רק שוכן עם טמא אלא צריך גם כן שיהיה נדמה להם ולכך כיון שהיא לבנה הם אוכלים אותו ואוכלים הם מפני שקרקבנו נקלף ר"ל שאין לו רק סימן טהרה דנקלף דאם יש לו ב' סימני טהרה למה נקט רק סימן זה

ולפי"ז מבואר היטב כונת הגמ' דבחיורא כריסה כו"ע לא פליגא דשרי ולכאורה פלא הוא הרי לר"א הטעם הוא משום שכן לטמאים טמא אם כן