חלקו של יוסף (רמב"ם) קסג

בצדדי סמני הטומאה שלו ונראה לענ"ד לפשוט כהך צד דנדמה להם הפירוש הוא שהוא נדמה להם בצדדי הטומאה דהרי מפורש בחולין (דף סב) ובנדה (דף נ) דתרנגולא דאגמא אסירא תרנגולתא דאגמא שריא וסימנך עמוני ולא עמונית ושיטת תוס' בנדה (דף נ) שם הוא דהוא מין אחד וזכר שלו אסור משום דדריס ונקיבה שלו שריא ולא שייך לאסור משום הך דיוצא מטמא טמא משום דלאימת גדיל לכי מסרח ולכי מסרח הוי עפרא בעלמא ולפי"ז תקשה נהי דהתרנגולת אינה דורסת אבל סו"ס כיון שהוא מינא דתרנגול והתרנגול טמא והיא שוכנת עמו אם כן הרי היא שוכנת עם טמא וגם דומה לה שהוא מינה אם כן הרי שוב צריכה להיות אסור לכו"ע משום שוכן עם טמא ונדמה לו אף דלא דריס בע"כ דצריך לומר דהך דשוכן עם טמא ונדמה לו הפירוש הוא זה שנדמה לו בסימניו שהן הסימני טומאה שלו שחסר לו הסימני טהרה ושלילת אלו הסימנים הוא שנותן דינים בחיוב שהוא דומה לזה הטמא בשלילת אלו הסימנים לזה אף שכ"ד מיני עופות אסר הכתוב ותו לא אם כן אם ימצא עוף אחר יותר מכ"ד אף שהוא חסר כל הסימני טהר ואין לו רק סימן אחד מותר ורק נשר גלי קרא דאסור ודומה לנשר כגון אם אין לו כלל סימנים אבל אם יש לו סימן אחד מותר אע"פ שחסר לו שאר הסימנים כיון שאין דומה לנשר וגם אינו מכ"ד עופות טמאים אעפי"כ דין הוא שאם הוא שכן ונדמה לו זה נותן דינים שנחשב כאותו המין ונכלל בכלל אותו המין והוא אסור וכ"ז הוא רק באם הוא נדמה לו בסימנים ובשלילת הסימנים אבל אם אין נדמה לו בסימנים ושלילת הסימנים אינו נכלל במין זה שהרי אינו דומה בסימניו לכך תרנגולתא דאגמא שריא כיון שאינה דורס אם כן הא אינו דומה בסימניו והבן

והנה כבר ביארנו בה"א דהסימנים מטהרים ופועלים בהטהרה ואף בעוף גם כן אף דלא נתפרש בתורה סימניה מ"מ הסימנים מטהרים אותה דהרי ר"ש אומר שם דנחשב דם שחיטה ביש לו סימני טהרה ועיין מש"ב שם וגם בעורב מבואר שם הך סברא דיש לו סימני טהרה בבכורות (יוד שם) בע"כ דהסימנים אף בעוף פועלים לטהר

והנה בהך דסימני טהרה דעורב יש לחקור דהנה בעוף הרי חזינן דאף מי שיש לו סימן אחד דטהרה גם כן הסימן טהרה שלו פועל להתיר לו דהרי חוץ מכ"ד עופות הטמאים כתב רחמנא נשר דרק מי שאין לו כלל סימן טהרה הוא דאסור אבל מי שיש לו סימן אחד גם כן מותר אם כן חזינן דאף סימן אחד מועיל לטהר לפי"ז צריך עיון למה נקט דרק עורב מהני שחיטה להיות נחשב דם שחיטה ומשמע דרק עורב שיש לו ב' סימנים כדמוכח בכל הסוגיא הרי אף כל עופות טמאים שיש לו רק סימן אחד גם כן היה צריך להועיל לדם שחיטה זו השחיטה שגם כן יש לו סימן שזה הסימן מתיר באכילה בשארי טהורים

ונראה בביאור גדרי סימני טהרה דעופות כן הוא דודאי סימני טהרה פועלים בגוף הטהרה אמנם בעופות הננו רואים זה דמי שיש לו ד' סימני טהרה אין בו דבר שיהיה טמא ומי שאין לו כלל סימן טהרה אי אפשר שיהיה טהור ומי שאין בו כל הד' רק סימן אחד או ב' או ג' סימנים אם הוא מהכ"ד עופות הדין הוא שטמא ואם אינו מהכ"ד עופות דין הוא שהוא טהור ולפי"ז אנו מגדירים כן העופות דסימן אחד פעמים שמועיל ופעמים שאין מועיל אבל ד' סימנים לעולם מועיל ולפי"ז אם באנו לחקור אחרי אחד מכ"ד עופות הטמאים ולומר כמה דיחוים יש לו לענין אכילה אז אנו אומרים אם חסר לו ב' סימנים נחשב ב' דיחוים דבכ"ד עופות לא מצינו שיועיל בם סימן אחד ורק ד' סימנים הם המתירים ואם ימצא באחד מאלו הכ"ד עופות ולד שיש בו כל הד' סימנים היינו שאין דורס ושארי אלו הסימנים אז מתירים אותו משום דיוצא מטמא לא שייך כאן שהרי אין לו דין יוצא מטמא כמש"ב תוס' בנדה שלא נולדה מאם רק מביצה ואיסור יוצא לא שייך משום אימת גביל לכי מסרח ועפרא בעלמא הוא וד' סימנים הא ודאי מתירים אותו

ולפי"ז מוכרח לענ'"ד מסוגיא זו דבכורות (י) דעורב יש לו ג' סימני טהרה דהרי שפן וארנבת הטעם דמכשיר הוא רק משום דהוי דיחוי אחד שיש לו סימן אחד וגם נשחט והוי רק דיחוי אחד שחסר סימן הב' א"כ גם עורב בע'"כ דרק דיחוי אחד הוי והיינו שרק סימן אחד הוא דחסר אם כן בע"כ דיש לו ג' סימנים רק דיחוי אחד יש לו והוא שחסר הסימן הד' ודמיא לשפן וארנבת

ולפי זה מבואר לענ'"ד היטב שיטת הרמב"ם בדין פרס ועזניה ועורב שכתב בהלכה י"ז ז"ל לפי שאין בכל אלו המינים האסורים מין שאינו