חלקו של יוסף (רמב"ם) קסב

דם חיה לכך בין תיש הבא על צביה בין להיפך אין לברך דאף אם אין חוששין לזרע אב אבל הרי יש לו כוחות אב ונחשב גם בהמה משו"ה דין הוא שאין מברכין

ולענין מתנות שפסק הרמב"ם דרק צבי הבא על התישה חייב בחצי מתנות נלע"ד לפימש"ב דיש ב' דינים הא' מה שהאב נותן כוחות הב' מה שהוא מגזעו שור והנה לענ"ד נראה דדין המתנות שאני מכל הדינים שהרי לענין אותו ואת בנו אנו רואים שאם שה אפילו מקצת שה אף מלקות יש ולענין מתנות שה אפילו מקצת שה מ"מ אינו ככולו שה וחייב רק בחצי מתנות ונראה בטעמו דהנה מתנות ודאי אין חייב רק מחלק השה שהרי חיה פטור ממתנות רק דלענין קרבן הדין שכלאים פסול וכאן חידשה תורה שאף אם יש מקצת שה חייב אבל רק זה המקצת חייב לכך חייב בחצי מתנות כפי החצי שה שיש בו והנה כיון דרק משום חצי שה הוא דחייב לפי"ז כיון דזוו"ג בטל ברוב למה כאן חייב הו"ל למימר שבטל הוא ברוב של הך דשארי מינים אמנם נראה דכאן חייב משום שם זה של שה אשר הוא מגזעו לא משום כוחות השה המעורב לזה אם הוא בת תישה הבא על הצביה פטור דשמא אין חוששין לזרע אב אם כן הרי שוב לא הוי יחוס של שה ורק כוחות יש בו וזוז"ג בטל אבל להיפך צבי הבא על תישה אף דזוז"ג אבל מ"מ הרי יחוס של שה יש לה לכך חייב חצי מתנות ומה שחייב רק חצי מתנות הוא משום דשמא גם זרע אב הוי זרע לענין יחוס אם כן שוב הוי ב' יחוסים של אב שהוא חיה ושל אם שהוא בהמה והוי רק מקצת שה לכך חייב בחצי מתנות והבן

ומש"כ רבינו דכוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות היינו רק מפרישין אבל לא נותנין משום דשמא פטור והפרשה יש אף שאינו טובל כמו שנתבאר אצלי במקום אחר יסוד זה דיש מצות הפרשה בהך דזרוע ולחיים וקיבה

ונראה דהרמב"ם מפרש הא דאמר ר"ח בחולין (עט) דהכל מודים בהיא צבייה ובנה תיש שפטור שה ובנו אמר רחמנא לא צבי ובנו היינו דלענין זרע אב דיחוס סובר רב חסדא דאף לר"א אין חוששין אלא דשם מוק"ל בתייש הבא על הצבייה וילדה בת ובת ילדה בן וקא שחיט לה ולברה דשם הרי האם יש לה דין שה משום כוחת אב ושוב בנה נקרא בן שה אלא שבזה גופא נחלקו רבנן ור"א אם לענין כוחות אב חוששין לזרע אב דרבנן סברי דלענין כוחות אב חוששין ושה אפי' מקצת שה שהרי מכוחות אב היא שה משו"ה אסור לשחוט ורבי אליעזר סובר דאף לענין כוחות אין חוששין לזרע אב ולכך הרמב"ם שפסק דלא כסוגיא זו אלא דאף לענין יחוס יש ספק אם חוששין לזרע אב שוב משום ספק אסור לשחוט ואם שחט אינו לוקה ובכוחות אב שם פסק דודאי חוששין לזרע אב לכך שם פסק בתייש הבא על צבייה וילדה בת ובת ילדה בן שלוקה משום דודאי חוששין לזרע אב. רמב"ם פ"א ממאכלות אסורות הל' יד

סמני עוף טהור לא נתפרש מן התורה אלא מנה מנין טמאים בלבד ושאר מיני העוף מותרין והמינין האסורים כ"ד הן ואלו הן כו' ז') עורב ח) זרזיר שכן נאמר בעורב למינו להביא את הזרזיר עכ"ל עיין כסף משנה שתמה על הרמב"ם דבאלו טריפות (דף סה) אמרינן תניא אחרים אומרים שכן עם טמאים טמא שכן עם טהורים טהור כמאן כר"א דתניא ר"א אומר לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו אפילו תימא רבנן שכן ונדמה קאמרינן אם כן רבינו דפסק להביא זרזיר בע"כ דאית ליה כר"א דשכן אף שאינו נדמה גם כן טמא ורבינו עצמו כתב דרק שכן ונדמה לטמאים טמא עוד הקשה הכסף משנה דלמה לא הביא מה דגרסינן בגמ' שם סנונית לבנה נחלקו בה ר"א ורבנן והלכה כחכמים בחיורא כריסה אם פליגי בחיורא כריסא ואם פליגא בירוקא כריסא אז הלכה כר"א נמצא דירוקה כריסה אי לכו"ע אסור פסקינן דאסור ואי לכו"ע דחיורא כריסה שרי ובירוקא פליגא קיי"ל כר"א דבירוקה כריסה אסור אם כן הוי ליה להרמב"ם לפסוק דסנונית אסורה בירוקה כריסה ולא הביא זה רבינו כלל

והנלע"ד לתרץ דהנה יש לחקור בהך דשוכן עם טמאים ונדמה להם דקיי"ל שהוא טמא הך נדמה להם איך פירושו אם הפירוש הוא שהוא נדמה להם באופן זה שהוא דומה למין הטמא בדמותו וצלמו או דפירושו הוא שהוא דומה למין הטמא