חלקו של יוסף (רמב"ם) קסא

ואת בנו נוהג רק אם האם שישחוט יהיה שור וכלשון התורה ושור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד הב' יש לפרש באופן אחר והיינו דהתורה אמרה שור ושה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד לא אסרה תורה לשחוט הבן רק אם יהיה בן שור ולפי"ז נראה דהרמב"ם מפרש כפירוש הב' דלא אסרה תורה לשחוט רק אם יהיה בן שור ולכך אם עז בא על הצבייה אי אפשר ללקות אם שחט את הצבייה ואת בנה משום דאם אין חוששין לזרע אב הרי שוב לא נקרא בת זו רק בת צבייה לא בת עז וכפימש"ב דאם אין חוששין לזרע אב היינו שיחוס בהמה לא נחשב אחרי אב אם כן אינו בן שור והתורה אמרה רק שור ושה לא תשחטו אותו ואת בנו היינו שיהיה בן שור ושה אבל אסור לשחוט משום דשמא הדין הוא דחוששין לזרע אב אם כן נקרא שבת הצבייה הזאת היא גם כן בת שה ושוב יש בה איסור אותו ואת בנו וכיון שיש בה איסור אותו ואת בנו שוב אף אם ישחוט הצבייה ובנה עובר משום אותו ואת בנו דדין הוא רק שזה ישחוט בן שור עם אם או ישחוט עם אב למ"ד חוששין לזרע אב ולא איכפת לן מה יהיה אב או אם רק העיקר שצריך להיות בן שור או שה ולכך כתב הרמב"ם דלכתחילה אין לשחוט שמא חוששין לזרע אב אבל אם שחט אין לוקה שמא אין חוששין לזרע אב והאי זרע אב דכאן אם חוששין השאלה הוא לענין היחוס של זרע אב שוב מצאתי בספר קרית ספר להמבי"ט פי"ב משחיטה שכתב ע"ד הר"מ בלשון זה אבל עז שבא על הצביה לא לקי אם שחטה הצביה ובנה דמספק"ל מדאוריתא אם אין חוששין לזרע אב פרה ובנה אסרה תורה כדכתיב ושור או שה לא צביה ובנה או דלמא חוששין לזרע האב ושה אפילו מקצת שה אמרינן עכ"ל ואי אפשר לפרש כונת דבריו כי אם כביאורינו דאי לא"ה מה מועיל זה שחוששין לזרע אב סו"ס לא שחט האב רק האם דצבייה בע"כ כמו שבארתי

והנה בדין זה נלע"ד לבאר לבאר עוד דשם שור או שה מלבד מה שהוא מגדיר את המציאות שתואר זה של דמות השה נקרא שה לבד זה הוא מגדיר גם את יחס תולדתו שהוא נולד מגזע השה ואף שביארנו בה"ה דשם השור הוא על דמותו ואם אינו בדמותו אינו שור הוא רק דאף אם הוא מן הגזע כל שאינו בדמותו אינו שור אבל גם להיפך אם הוא דמות של זה המין כל שאינו מגזעו עדיין לא נקרא מזה המין ודבר זה לענ"ד מתבאר מהסוגיא דבכורות (יז) דשם: קאמר אתא רב אושעיא מנהרדעא ואייתי מתניתא בידיה רחל בת עז ועז בת רחל ר"מ מחייב וחכמים פוטרים ומוקי לה שם אלא לעולם לבכורה והכא במאי עסקינן ברחל בת רחל בת עז מר סבר זיל בתר אימיה והאי לאו נדמה הוא ומר סבר זיל בתר אימיה דאימיה והאי נדמה הוא ואיב"א ברחל בת עז בת רחל מר סבר חזרה שייות למקומה ומר סבר לא חזרה שייות למקומן עכ"ל הג' ומבואר מזה דלל"ק רחל בת רחל בת עז לרבנן פטור מבכורה והרי אמה רחל אף שאמה בת עז דהרי אנו רואים דהטעם דרחל בת עז פטור הוא משום הך דבכור שור שיהיה הוא שור ובכורו שור אם כן חזינן דיחס מינו הוא למה שהוא דומה לא ממי שגדל ונולד אם כן גם כאן זו הרחל בת עז הרי היא רחל לפי יחס המין שוב בנה צריך להיות רחל בת רחל ולמה פטור לרבנן מן הבכורה בע"כ דצריך לומר דליחס זה המין צריך ב' דברים הא' שיהיה דומה בתואר למינו הב' לבד זה צריך להיות מגזעו רחל לזה רחל בת עז כיון שהיא בת עז הרי אינה רחל מגזעה עדיין לא נקראת רחל וגם עז לא נקראה שאיננה עז בתוארה ולזה רחל בת רחל בת עז גם כן פטור לרבנן מבכורה כיון דאמה הרחלה בתואר אינה רחלה בגזעה ותורה אמרה שתהיה רחל בת רחל וזו אינה בת רחל כיון שאמה אינה בת רחלה ולאיב"א דחזרה שייות למקומה צריך דאז הרחלה נקראת בת הזקנה דאי לא"ה עדיין פטורה מבכורה דצריך להיות הוא שור ובכורו שור' ועיין יבמות (טז כה"ג) ור"מ חולק וסובר דכל שהיא רחל בתואר אף שאינה מן הגזע נקרא רחל לזה רחל בת רחל בת עז חייב בבכורה והבן

ומעתה נפן לבאר דברי הרמב"ם דשפיר פסק דאם היתה בת הצבייה נקבה וילדה ושחטה ואת בנה לוקה משום הך דזרע אב משום דזרע אב הרי נותן כוחות בהולד אם כן לענין זה שפיר חשיב מקצת שה ולוקה אבל לענין אם נוהג בזכרים שם השאלה אם יחוס אב יש לענין זה שיחשב אותו ואת בנו לענין זה הוא ספק וכן לענין כלאים פסק דחוששין ודאי לזרע אב דשם אין צריך ליחוס רק צריך שיהיו חלוקים בכוחות נפרדים לזה הוי כלאים וכן לענין כיסוי דם אין ברכה רק אם הוא כל