חלקו של יוסף (רמב"ם) קס

כיון דמספקא להו לרבנן הספק הוא אם הוא מין איל מפני שדומה לאיל אטו בשביל זה של הקרנים שהם חרוקות יהיה הדין כן שהוא מין חיה והבן. רמב"ם פ"א ממאכלות אסורות הל' יב

שור הבר מין בהמה הוא והקרש אע"פ שאין לו אלא קרן אחת הרי הוא חיה וכל שיסתפק לך אם הוא מין חיה או מין בהמה חלבו אסור ואין לוקין עליו ומכסין את דמו עיין השגות ולמה כתב בקרש ספק ובגמ' אסיק דמין חיה הוא עכ"ל ונראה שגירסת הראב"ד ברמב"ם יש לה מקום עפ"י המבואר בירושלמי פרק כלל גדול ה"ב ובמה מדליקין ה"ג דתחש היה קרש ובקרש הרי הוא אומר לפי"ז דתחש שהיה בימי משה לא הכריעו חכמים אם הוא מין חיה או בהמה אם כן קרש הוא ספק אמנם באמת גירסא זו משובשת חדא דבירושלמי מפורש דהיה חיה הרי דמאן דסובר דהיה קרש הוא חיה ותו דגמ' דילן סובר דקרש ישנו במציאות מדנחלקו אם הוא חיה ופסקו שהוא חיה ובירושלמי מפורש דנגנז בע"כ דלדינא תחש שהיה בימי משה לאו קרש הוא. רמב"ם פ"א ממאכלות אסורות הל' יג

כלאים הבא מבהמה טהורה עם חיה טהורה הוא הנקרא כוי חלבו אסור ואין לוקין עליו מכסין את דמו ואין מין טמא מתעבר ממין טהור כלל עכ"ל

וצריכים לבאר שיטת הרמב"ם בדין כוי והנה ז"ל פרק יב מהלכות שחיטה ה"ח אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד ונוהג בכלאים כיצד צבי שבא על העז ושחט העז ואת בנה לוקה אבל העז שבא על הצבייה אסור לשחוט אותה ואת בנה ואם שחט אינו לוקה פרה ובנה אסרה תורה לא צבייה ובנה היתה בת הצבייה הזאת נקבה וילדה בן ושחט את הנקבה בת הצבייה ואת בנה לוקה וכן כלאים הבא ממין כבש וממין עז בין מכבש עם העז בין מעז עם הכבשה לוקה משום אותו ואת בנו עכ"ל

והנה דברי הרמב"ם קשה טובא הא' תמה בזה הרשב"א בחידושיו ובתוה"ב דהך דתייש הבא על הצבייה לאיסורא בע"כ בילדה בת ובת ילדה בן אבל אם תיש בא על צבייה אותה צבייה עם בנה מותר לשחוט דרק פרה ובנה אסרה תורה לא צבייה ובנה ואיך כתב הרמב"ם אף בזה לאיסורא ב' תמה לחם משנה דממה שפסק דהיתה בת הצבייה נקבה וילדה בן ושחט אותה ואת בת הצבייה לוקה משום אותו ואת בנו אם כן מוכרח דפסק דחוששין לזרע אב מטעם ודאי שהרי לוקין ולענין אם נוהג בזכרים כתב בהי"א שהוא ספק הרי דמספק"ל אם חוששין לזרע האב עו"ק דכתב פי"ד משחיטה דכלאים הבא מבהמה וחיה צריך לכסות ואין מברך הי"ל לפרש דאם הוא תיש הבא על צביה חוששין לזרע אם ומכסין דמו עו"ק דבהלכות כלאים כתב רבינו הנולדים מן הכלאים אם היו אמותיהן מב' מינים אסור להרכיב זה עם זה ואם הרכיב לוקה וכן אם הרכיב זה הנולד עם מין אמו לוקה ממה דקאמר דאם הרכיב נולד אף אם מין אמו לוקה משום דאינו מין אביו הרי דחוששין ודאי לזרע אב ולוקה בודאי עוד קשה מש"כ רבינו בפ"ט מביכורים דכוי אע"פ שהוא ספק מפרישין ממנו כל המתנות צבי הבא על העז חייב בחצי מתנות אם שה אפילו מקצת שה אבל תיש הבא על הצביה הולד פטור מכל המתנות עכ"ל וק"ט דאם חוששין לזרע אב מטעם ודאי אף תיש הבא על צביה דין שלא יפטור מחצי מתנות

ונלע"ד בדרך הרמב"ם בזה דהנה יש ב' אופנים וענינים בחוששין לזרע אב הענין הא' הוא שאנו אומרים שגם האב נותן כוחות ממינו ושוב נקרא שהולד הוא מצורף מב' מינים מין האב ומין האם הענין הב' הוא שגם בבהמה יש יחוס אב וכמו שנקראת הבהמה בת הנקבה כן נקראת בת הזכר

והנה מקודם נפן לקושית הרשב"א על הרמב"ם ונראה בהבנת דברי הרמב"ם דהנה בהך דפרה ובנה אסרה תורה יש לפרש ב' ביאורים הא' יש לפרש פשוט כפירוש הרשב"א דאין איסור אותו