חלקו של יוסף (רמב"ם) קנט

שם בגמ' שקלו וטרו לפרש דברי ר"ש דאמר על הכשוף ולא פסק רבינו כותיה דדרכו לפרש התנא אע"ג דלית הלכתא כותיה אבל טעמו של רבינו נראה לי משום דבפ"ק דקדושין (לט) הקשה על הא דאמר ר' יוחנן לוקין על הכלאים ד"ת הא אנן תנן הכלאים מדברי סופרים ותי' ל"ק כאן בכלאי הכרם כאן בהרכבת אילן כדשמואל דאמר שמואל את חוקתי תשמרו כו' חוקים שחקקתי לך כבר ופירש"י שם דבני נח הוזהרו על הכלאים והנה מבואר בירושלמי פ"ח דכלאים ה"ד דרבנן דאמרי דשור בר מין של בהמה הוא משום דסברי עיקרו מישוב הוא וערק למדבר והנה עיקר הספק לענין כיסוי ביאר הלבוש דכיון דתאו מתרגמינן תורבלא וגם שור בר תורבלא ותאו בין חיות הוא לפי"ז שוב צריך להיות חיה והנה מיסוד הירושלמי אנו למידים דשור מדברי זה' נותן לו שם מין בפני עצמו רק מה שעיקרו מישוב היה הוא דאין לו דין מדברי לפי"ז גבי שור הבר לדידן הספק דאף דעיקרו מתמן אבל סו"ס עתה הוא רק מדברי ושוכן עם חיות יהיה חיה ולפי"ז פשוט דכ"ז הוא לשארי איסורים אבל לענין כלאים כיון דאף בני נח נצטוו ובבני נח הרי אז היה עדיין ישובי אם כן בני נח לא נצטוו על כלאים אלו וכל מה שנעשה שינוי לאחר חלות הדין אין הדין נשתנה כמו בשם לוי וכמש"ב בה"ח כאן אם כן כיון דבני נח לא נצטוו אף ישראל לא נצטוו משום דישראל לא נצטוו בכלאים רק משום חוקים שחקקתי לך כבר והיינו שחקקתי לבני נח ואין מצווה רק כבני נח ואף דבהמת פסולי המוקדשים הרי בעת נתינת הדין לבני נח לא היה זה כלאים אעפי"כ עתה כלאים אם כן חזינן לכאורה דדיני כלאים לדידן איננו נמדד עם גדרי המין לבני נח פשוט דלק"מ דלא היה אז מפני שלא היה במציאות הך דפסולי מוקדשין אבל עתה שהוא פסולי מוקדשין התורה עשתה אותה לצבי ואיל וכמו שהוא במציאות ב' מינים ובן נח גם כן מצווה על אלו הכלאים והבן. עוד להל' ח

עיין בספר החינוך מצוה קנג ז"ל ועובר עליה ולא בדק אלא שראה בה הסימן הא' וסמך עליו ואכל ממנה אע"פ שמצא אח"כ שהיתר אכל בטל עשה זו של בדיקת הסימנים עכ"ל ואף שבספר החינוך שם הסכים דלא כשיטת הרמב"ם ומצות בדיקה אינה מצוה היינו רק שהבדיקה הוא משום האיסור אבל כיון שצונו התורה לבדוק שוב אין לאכול בלא בדיקה ואם אכל בלא בדיקה בטל המ"ע. לביאור הל' י

עיין לרבינו המגיד ולהכסף משנה שביאר דבריו ותוכן דבריו הוא דהוא סובר בפירוש רבינו דודאי בעינן חרוקות והך דעזי דכרכוז שם דשרי תרבייהו הוא משום דמיבלע חרקייהו ופירושו של הגמ' הוא שהוא ספק אם הך מיבלע חרקייהו דעזי כרכוז הוא מיבלע חרקייהו או לא מיבלע חרקייהו ועיין תוס' יומא (דף עד) ד"ה כוי ספיקא הוא שהקשו אמאי לא הכריעו בו חכמים אם חיה או בהמה נבדוק בקרניה ויש לומר דשמא היו טועין בסימנא דחרוקת בעינן והוא דמיבלע חרקייהו והיינו ספיקא דעזי כרכוז ואפילו למאן דשרי תרבא דעזי דכרכוז אפשר דעזי דכרכוז מחשיב לה מבלע חרקייהו ובכוי איסתפקא להו עכ"ל

ולכאורה לפי"ד תוס' תיקשה גם בתאו דנחלקו ר"י ורבנן אם מין חיה או בהמה נבדוק בחרקייהו אם חרוקות ושם אין לומר דלא מיבלע החרק יפה דתיקשה הרי ממנפ"ש האיך הוא עם עזי דכרכוז גם כן מובלע כפי שיעור התאו אם כן נפשוט מתאו שהוא מין בהמה לרבנן ה"נ גם כן מין בהמה לרבנן הוא ואם עזי דכרכוז מובלע פחות משיעור התאו אם כן הרי לר"י ודאי הוא דמין חיה הוא דכש"כ הוא ממין תאו ולמה קאמר דספיקא הוא הרי לר"י ודאי חיה הוא ולא מצינו שיהיו חלוקים ר' יוסי ורבנן

אמנם פשוט הוא דלק"מ דעד כאן לא שייך הסימנים של חרוקות והדורות רק בספיקות אבל מין השור אטו אם יהיו קרניו חרוקות והדורות ישתנה בשביל זה מבהמה לחיה ולכך תאו לרבנן דסברי דבהמה הוא אטו בשביל הקרנים ישתנה הדין והרי התרגום תרגמו לשור אם כן שור הוא וכן כוי