חלקו של יוסף (רמב"ם) קנח

דבדקדוק גדול נקט המעלה דודאי כיון דכתיב בתורה שור כשב ועז מיום השמיני והלאה ירצה לקרבן אם כן רק שור כשב ועז כשר לא שארי דברים אמנם הנה מבואר בזבחים (קטז) דעכו"ם רשאין להקריב בחוץ דרק בני ישראל מצווין על חוץ וכיון שיכולין להקריב בחוץ היינו מדין במה כמבואר שם לפיכך כל אחד בונה במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה ואף דמבואר שם דאסור לסייען ולעשות שליחותן מ"מ הרי זה רק משום איסור חוץ אם כן זה אינו רק אם בישראל היו מצווין כה"ג על חוץ אבל הרי מבואר בירושלמי דמגילה הביאו תוס' בחולין (כב) ד"ה והביא דבבמה כשר אפילו חיה וחיה אין ראוי לפנים ואין חייבים בחוץ אם כן בחיה מותר לסייען ולשחוט ומה שאנחנו עצמינו אסורים להקריב חיה הוא משום שאצלינו בטל דין במה ואינו כלל קרבן אם כן מיירי מקרבנות בני נח והיינו חיה שכבר הקריבו רק העלאה הוא דצריך והשחיטה היה בחוץ ואח"כ רוצים להעלות האבר ולפי"ז מיושב פשוט דלא שייך הך דשור כשב ועז שדוקא שור כשב ועז הוא דיקריבו דזהו דוקא אם באים לשחוט קרבן אבל אם באים להעלות את האבר לא שייך זה ורק עשה דמן הבהמה תקריבו והתוס' שכתבו דשור ושה הוא דכשר היינו לשחיטת קרבן אבל להעלאת אבר לא שייך זה ופסול יוצא לא שייך ע"ז שהיה בחוץ בעת שחיטה שזה כבר נתבאר אצלי בקונטרס אחד בדין יוצא במקום אחר דלא שייך פסול יוצא רק אם קלטו מחיצות ויצא ממחיצה לא זה שעדיין לא נכנס וביארנו זה משיטת הרמב"ן והרמב"ם אם כן איברי חיה שבעת שחיטה לא קלט בפנים לא שייך יוצא

לפי"ז שוב הדרן לכללא דאם תאו מין בהמה מ"מ פסול לקרבן כיון דלאו שור ושה הוא אלא דלענין איברי התאו נפק"מ שאם מעלין איברי זה התאו דשם לא צריך שור ושה רק בהמה שם אין עוברין כלום ולא כמו חיה דשם עוברים בעשה לדידן ולפי"ד אלו יש לפלפל הרבה בדין חלב ולפי"ז יבוארו לפנינו בעזה"י הרבה פ"ז מהלכות אלו. עוד להל' ח

עיין באר הגולה סימן רצז שתמה על המחבר שפסק דשור עם שור הבר אינן כלאים ופסק דחמור עם ערוד ופירש שם רמ"א פי' ערוד חמור הבר הוא כלאים ותירץ דערוד הוא שם אחר משא"כ שור הבר הוא שם שור ועדיין הדבר תמוה שהרי מבואר במשנה דכלאים פ"ח דרבנן סברי דשור הבר מין בהמה ואינו כלאים ומפורש בחולין (פ) דרבנן סברי דהוא תאו האמור בתורה הרי אף דיש לו שם חדש בתורה והיינו תאו אעפי"כ אינו כלאים גם יש לתמוה על באר הגולה שהרי ערוד מבואר בחולין רכז שבא מנחש הבא על צב אם כן ודאי הוא מין בפני עצמו אבל באמת קשה איך יצא מנחש מין חמור אמנם לענ"ד נראה פשוט דודאי שור הבר אם הוא מין בהמה אם כן הוא שור רק שיש לו שם תאו כלאים לא הוי מהשם רק מהמין לזה שור עם שור הבר אינו כלאים אמנם חמור עם ערוד שפיר הוי כלאים דהרי מבואר בחולין (נט) ופסקה הר"מ בה"ג דמצא בהמה שפיה חתוך ורגליה חתוכות בודק בכנפי העוקץ אם בשרה שם מהלך שתי וערב טהורה והוא שיכיר ערוד שכן הוא בשרו שתי וערב מבואר דאף חמור אין בשרו שתי וערב רק ערוד ומבואר ב"ק (דף נה) דאוז ואוז הבר כלאים זה בזה ומפרשים שם בגמ' משום דזה ביציו מבפנים וזה ביציו מבחוץ ר"פ אמר הא טעונה חדא ביעתא בשיחלא והא טעונה כמה ביעתא בשיחלא מבואר מזה דשינוי טבעי שוב עושה אותו למין חדש שיהיה כלאים אם מין הדומה לו לזה גם ערוד וחמור שיש בערוד שינוי טבעי שמהלך שתי וערב וגם הוא אחד מסימני טהרה עיין לעיל ה"ב שביארנו שאף גבי הך דטמאה סימן טהרה מועיל קצת לזה הוי כלאים וברור בע"ה. עוד להל' ח

עיין ש"ך סימן רצז שתמה על הרמ"א דבסימן כח פסק לענין כסוי הדם דשור הבר מטעם ספק צריך כסוי שמא הוא חיה ולענין כלאים שהוא איסור דאוריתא פסק דשור עם שור הבר מותר ולא הגיה כלום ונלע"ד לישב דהנה הרמב"ם פסק פרק י' ממלכים ה"ו מפי הקבלה שבני נח אסורין בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד ועיין כסף משנה ועיין לחם משנה שכתב ז"ל מה שאמר הרב כ"מ דרבינו פסק כר"א משום דשמואל מפרש טעמיה אינו מספיק דגם