חלקו של יוסף (רמב"ם) קנו

דקדיש וקדושה מעליותא היא והא תנא רב שמואל מים שאין להם שם לוי והיינו דהשם לוי הרי השיג מהקדושה דאי לאו הכי לא הוי שם לוי אם כן חזינן דלאו מעלה היא

ובתוס' דזבחים (כב) שם ד"ה יצאו מי כיור. כתבו ז"ל הא דאמרינן בסוכה (יג) ובחולין (סב) כל שנשתנה שמו קודם מתן תורה ובאה תורה והקפידה עליו זהו שם לוי לק"מ דכך שמו מי כיור בשעת מתן תורה עכ"ל ולפי"ד יתישב פשוט הקושיא דהנה ההבנה דכל שנשתנה שמו קודם מתן תורה קפדה תורה הוא דכיון שיש לה שם חדש והתורה לא כללה שם זה בדיניה אם כן קפדה תורה שזה יופסל אבל אם קודם מתן תורה לא נשתנה אם כן אדרבה בשעה שנשתנה תורה היה חלות הדין אף על זה אם כן אטו משום ששינו בני אדם את שמה יפקיעו דין התורה ממנה ובמה נשתנה החפץ אבל הך דבמים הנה הקפידה תורה שיהיה רק מים אם כן אם יש שינוי לא נכלל בסתם מים והוא הדין שינוי השם שבעת מתן תורה לפי"ז אף כיור שלא היה בעת מתן תורה גם כן פוסל משום דאז לא היה עדיין מי כיור ומה שנתנו בכיור לא נקרא שם לוי שהרי הוא רק על שם שמונח שם אבל לאחרי מתן תורה שכיור מקדש אם כן הועיל במים והוא שינוי השם ולא היה כלל חלות הדין שמים מקודשים גם כן יוכשר לרחיצת קרב וכרעים שלא היה אז מים מקודשים בשם לוי ודאי עתה נקרא שם לוי ופוסל לרחיצת קרבים

ועכ"פ דברי התוס' דסוכה דנקטו שאף מין בהמה שיש לו שם לוי הרי הוא פסול לקרבן צע"ג לענ"ד דמסוגיא דזבחים מוכרח להיפך ועיין תוס' נזיר (דף לה) ד"ה ולילף שתירץ מהר"ף דאהני כללא לרבויי שור הבר דבהמה הוא אע"ג דרגיל בין החיות והוי כעין חיה אפי"ה כשר לקרבן הרי. דרק משום רגיל בין החיות הוי פסלינן אבל אי לאו הכי היה שור הבר כשר אף שהוא תאו בלשון התורה רק כיון שהוא בהמה כשר לקרבן

והנה הרמב"ם לא הביא הך דיצא מי כיור שיש לו שם לוי וכבר תמה המ"ל על זה פ"ו ממעשה הקרבנות ונלע"ד דהרמב"ם מפרש פשוט דהנה עיקר הטעם דמי כיור יש לו שם לוי הוא רק מפני שפעלה בהם הקדושה ולפי"ז יש לחקור אם באמת השם מי כיור הוא מחמת הקדושה אז נקרא שם לוי אבל אם אינו מחמת קדושה לא נקרא שם לוי כמו שמבואר מדברי תוס' בעזי דבאלא לפי"ז מפרש הרמב"ם פשוט דשם אר"י אר"ל מי מקוה כשרים למי כיור למימרא דלא מים חיים נינהו והתניא במים ולא ביין במים ולא במזוג במים לרבות שאר מים וק"ו למי כיור מאי ק"ו למי כיור דמים חיים נינהו לא דקדיש ופריך קדושה מעליותא היא והא תנא רב שמואל מים שאין להם שם לוי יצאו מי כיור שיש להם שם לוי אלא לאו דראויין לכיור אלמא מים חיים נינהו ומשני תנאי נינהו ר"ל דפליגי תנאי אם כיור נקרא שם לוי דאיכא מאן דסבר כיון שרק מונחים בכיור שוב לא הוי שם לוי ואיכא מאן דסבר דהוי שם לוי כיון שיש לו קדושה והוא דאמר ר' יוחנן מי כיור ר' ישמעאל אומר מי מעיין הוא וחכמים אומרים שאר מימות הן ר"ל היכא דצריך מים חיים אם מלאו בכיור אם נקרא מים חיים רי"ש אומר דמי מעיין הוא דלא פסק ממנו שם מים חיים אף שהם הרי מונחים בכיור מ"מ רק על שם שמונח בכיור נקרא כן ולא הוי שם לוי ועדיין הוא מים חיים וחכמים אומרים שאר מימות הן שפסק ממנו שם מים חיים כיון שמונח בכיור וכיון שכן אין צריך שוב לדחוקי וק"ו למי כיור דראוין למי כיור אלא ק"ו למי כיור דקדושי וקדושי מעלה הוא דעיקר החסרון הוא משם שם לווי אבל לרי"ש דלא הוי שם לווי ודאי קדושה הוי מעלה ופסק הרמב"ם כרי"ש הואיל ומסייע ליה ברייתא זו וז"ב בדעת הרמב"ם

ועיין תוס' דזבחים (דף כב) ד"ה והתנא רבי שמואל פי' בקונטרס לא ידענא אהיכא קאי ומיהו בתורת כהנים תניא והקרב והכרעים ירחץ במים ולא ביין ולא במזוג במים לרבות שאר מים יכול שאני מרבה אף מי תותין ת"ל מים מים שאין להם שם לווי יצאו מי תותים שיש להם שם לווי והרמב"ם לא הביא גם זה מיהו עיין בגליון דתורת כהנים שלפנינו לא גריס לה אם כן הרמב"ם גם כן לא היה לו גירסא זו

והנה רש"י פירש ז"ל ומיהו שמעינן מינה דהיכא דכתיב מים סתמא אין מי כיור (בכלל זה) כשרין לו עכ"ל לפי"ז לפי גירסת התוס' גם מי תותין אין כשרין כל היכא דכתיב מים סתם וזה שהוא מי תותין שנקרא יש לו שם לווי אף שהא שנקרא