חלקו של יוסף (רמב"ם) קנה

והמריא שהם ממין השור הרי שפסק דשור הבר הוא ממין השור

עוד הקשה רבינו המגיד דלמה לא ביאר רבינו לא כאן ולא בהלכות אסורי מזבח לענין עזי דבאלא אם חלבו מותר ואם כשר למזבח או לא אלו תוכן ב' הקושיות שהביא המ"מ

והנה בגמרא שם אמר רב המנונא עזי דבאלא כשירות למזבח מדעשר בהמות מנה הכתוב ותו לא והני מדלא קא חשיב להו בהדי חיות ש"מ דעז נינהו כו' מתקיף לה רב אחא בריה דרב איקא ודילמא מינא דאקווינהו אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי וא"ל ר"א בריה דרב אויא לרב אשי דילמא מינא דתאו או מינא דזמר נינהו והנה תוס' שם ד"ה דלמא כתבו וקסבר רב אחא דתאו מין חיה הוא כר' יוסי דאמר בסמוך שור הבר מין חיה דאי כרבנן דאמרי מין בהמה הוא אם כן כי הוי נמי מין תאו הוי כשר למזבח עכ"ל וראיתי להאור שמח כאן שתמה על דברי תוס' וז"ל והא דפריך הגמ' בחולין דילמא מינא דתאו אף למאן דאמר דתאו מין בהמה בכ"ז פסולים למזבח משום דשור הבר ודאי פסול למזבח אם נכלל בכלל תורבלא כמו דאמרו פרק אלו טריפות (דף סב) דתורים של רחבה פסולים לגבי מזבח משום שיש להם שם לוי אי לאו דלא נשתנה שמם קודם מתן תורה ושור הבר ועזי דבאלי אם בכלל תאו נינהו אין לך שנוי שם גדול מזה שהתורה עצמה שנתה שמם ומצאתי לרבנן בתוס' סוכה (יג) שהרגישו בזה ורק משום דעזי שמייהו והא דקרי לה הכי משום דשכיחא בבאלי ומזה הכריחו דאביי מודה לרבא אבל אם נאמר דמינא דתאו הלא תווה שינתה שמם ורחמנא קפיד שור או כשב או עז כו' ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן וקושית תוס' שהכריחו מזה דכר"י סבר דמין חיה צע"ג עכ"ד ולענ"ד ז"א ואדרבה דברי תוס' דסוכה צע"ג ודברי תוס' דחולין ברורים שהרי מבואר בזבחים (לד) א"ל ר' יעקב לרבי ירמיה בר תחליפא אסברא לך באיברי בהמה טמאה כולא עלמא לא פליגי כי פליגי בחיה והכי איתמר ר' יוחנן אמר עובר בעשה ר"ל אמר אינו עובר בולא כלום ר"י אומר עובר בעשה בהמה אין חיה לא ר"ל אמר אינו עובר עליו בולא כלום ההוא למצוה מותיב רבא אילו נאמר קרבן לד' בהמה הייתי אומר חיה בכלל בהמה כענין שנאמר זאת הבהמה אשר תאכלו שור שה כבשים ושה עזים איל וצבי ת"ל בקר וצאן בקר וצאן אמרתי לך ולא חיה כו' הרי מבואר דבהמה ודאי הוכשר לקרבן ולא נתמעט מבקר וצאן רק חיה אם כן תאו כיון דתורבלא הוא ומין בהמה הוא לרבנן ודאי דכשר לקרבן משום דהוא בכלל בקר וצאן ואף דממעטין משור כשב ועז נדמה וכדומה היינו דאם הוא מין שור אז צריך להיות כמו כל השורים ולא נדמה בגדר מום הוא נדמה אבל אם הוא מין אחר כגון תאו אז ודאי כיון שאינו בחסרון ותאו צריך להיות כן והוא מכלל בקר וצאן ודאי כשר לקרבן וזהו באמת שיטת תוס' בחולין שכתבו שאם תאו מין בהמה כשר לקרבן

וז"ל התוס' בסוכה משום דשכיחן באגמא כה"ג משני רבא פ' אלו טריפות (דף סב) גבי תורים של רחבה ואביי נמי אע"ג דמשני הכא והתם שינויא אחרינא מ"מ מודה לרבא דהא בפ' אותו ואת בנו מכשירים עזי דבאלא לגבי מזבח עכ"ל והנה עיקר הכרח התוס' לא ידענו מנ"ל דעזי דבאלא כך היה שמם בעת מתן תורה ונראה דהכרח התוס' הוא דבע"כ היה להם שם זה קודם מתן תורה שהרי שם קאמר דאם מין בהמה הוא כשר למזבח והרי בע"כ דבעת מתן תורה לא ידע הגמ' איך היה נקרא דפריך ודלמא מינא דזמר או מינא דאקו הוא אם כן אף אם בהמה היא מנ"ל דכשר אפשר שיש לה שם לוי בע"כ דידעו דבעת מתן תורה גם כן היה נקרא עזי דבאלא וזה ידעו שעזי דבאלא אינו שם לוי משום דשכיחא בבאלא לכך כשר אם אינו מינא דאקו שאז הרי אינו חיה רק בהמה ולפי"ד תוס' דהכל מודים דאם קרו לה על זה השם משום דשכיחא שם אז דין הוא שאינו שם לוי אם כן איך קאמר בזבחים (דף כד) דמי כיור נקרא יש להם שם לוי הרי לא נקרא רק משום שמונחים בכורות אם כן הרי אין להם שם לוי ונראה פשוט דמי כיור שאני משארי שם לוי דשארי שם לוי פירושו רק ששמו משום העיר אבל בחפץ אין שום פעולה מהשם לוי לכך לא נקרא שם לוי אבל מי כיור הרי המים נתקדשו בכיור ופעלה בהמים שהם על שם עצמם נקראים מי כיור ודאי הוא שם לוי

ויומתק לפי"ז לשון הגמרא דזבחים (כב) מאי ק"ו למי כיור לאו דמים חיים נינהו לא