חלקו של יוסף (רמב"ם) קנד

להך צד דאדם לא נקרא פרסה בבהמה כיון שאינו מן המינים ששייך לקרותו מין דבר הנאכל בפרסה

איברא דהגמ' דנדה (כג) צריך ביאור דשם מבואר דרק לר"מ דאמר דבהמה במעי אשה ולד מעליא הוא דאיכא לספוקי באדם במעי בהמה אם מותר באכילה וקשה להבין דכיון דעיקר השאלה היא רק אם בהמה בעיא לפרסה או דכל שיש לו פרסה מותר אם כן אף לרבנן דלא ולד מעליא הוא בהמה במעי אשה גם כן איכא לספוקי אם מותר אדם במעי בהמה בפרסה

ונראה בביאור השמועה דהנה בחולין (דף סט) דריש בהמה בבהמה תאכלו וכן בירושלמי פ"ח דתרומות בהמה בבהמה ולא שקץ בבהמה אלא דבחולין שם פריך כיון דדרשת כל אף יונה תשתרי ותירץ פרסה בבהמה בעינן ונלע"ד דלמסקנא ודאי נשאר דין דרק בהמה בבהמה וכל אין מרבה רק חסרה אבל רק בהמה בבהמה וחיה בכלל בהמה ולכך שפיר מבעיא ליה לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא אם כן אדם במעי בהמה גם כן ולד מעליא הוא שוב נקרא בהמה בבהמה ויש לה פרסות יש שאלה אי שרי אבל לרבנן דלאו ולד מעליא הוא אם כן אינו בהמה בבהמה אף שיש לו פרסה ודאי הוא דלא שרי וכ"כ הרא"ש שם בתוס' מפורש דלרבנן ודאי אסור והתוס' שם ד"ה ומצא בה דמות יונה הקשו וא"ת דלמא לרבנן ולא לר"מ ר"ל הא דאסר ר' יוחנן דמות יונה הוא לרבנן וי"ל דאם כן הוי ליה למימר לרבנן מצא בה דמות יונה עכ"ל מבואר מזה דלרבנן דמות יונה בבהמה לא הוי בהמה בבהמה ואסור אף שיש בו פרסה כמו דאדם אסור לפי שיטת רבנן לפי"ז צע"ג דברי הר"ן איך כתב דדמות יונה בפרסה מותר תיפו"ל דלדידן דקיי"ל כרבנן ודאי דדמות יונה לא שרי בפרסה כיון שאינו בהמה בהמה ואיך כתב שספק הוא

עוד שיטה ב' יש לפרש והיא שיטת התוס' בנדה (כג) באי נמי וגם לפי שיטה זו לא יתכן דברי הר"ן וז"ל א"נ י"ל דלא מבעיא ליה אלא לר"מ דבדבר קל עושה ולד בהמה במעי אדם ואדם במעי בהמה נמי קרוי ולד או לא אבל לרבנן פשיטא ליה דשרי דלא מקרי ולד אלא אדם במעי אשה ומייתי ראיה מר"י דאמר אסורה אפילו לרבנן וכש"כ לר"מ לפי"ז לפי"מ דדחי דהתם ליכא פרסות אם כן עדיין הבעיא רק לר"מ ולא לרבנן ולרבנן שרי אם יש פרסות משום דפרסות מתיר והוא עצמו אינו חשיב מין בפני עצמו שנאמר שעלה לא קאי היתר פרסות ולפי"ז גם כן צע"ג דברי הר"ן שאיך כתב להלכה דיונה הוי ספק לרבנן הרי לרבנן אינו ספק דשרי וצע"ג דעת הר"ן

ולשיטה הב' של התוס' צריך לבאר הסברא כן דאם נקרא ולד אם כן הרי נקרא מין אדם וכמש"ב באורך בה"ה דמתיחס להמין של הדמות שוב לא שרי דלא חשיב פרסה דפרסה דאדם לאו פרסה אבל אם לא מקרי ולד אם כן לא שייך שום איסור שהרי הוא חתיכת בשר שרק דמות אדם יש לה ופרסה הרי יש לה שוב מותר והבן. רמב"ם פ"א ממאכלות אסורות הל' ח

אין לך בכל בהמה וחיה שבעולם שמותר באכילה חוץ מעשרת המינין המנויין בתורה שלשה מיני בהמה והם שור ושה ועז ושבעה מיני חיה איל וצבי ויחמור ואקו ודישן הם ומיניהן כגון שור הבר והמריא שהן ממין השור וכל העשרה מינין ומיניהם מעלה גרה ומפריס פרסה לפיכך מי שהוא מכירן אינו צריך לבדוק לא בפה ולא ברגלים עכ"ל

והנה הרב המגיד הקשה על רבינו דהרי מבואר בחולין (דף פ) בעי מיניה אבא בריה דבר מנימין בר חייא מרב הונא בר חייא הני עיזא דבאלא מהו לגבי מזבח א"ל עד כאן לא פליגי ר"י ורבנן אלא בשור הבר דתנן שור הבר מין בהמה הוא ר' יוסי אומר מין חיה דרבנן סברי מדמתרגמינן תורבלא מינא דבהמה הוא ור' יוסי סבר מדחשיב לה בהדי חיות מינא דחיה הוא אבל הני דברי הכל מינא דעז נינהו אם כן הרי מבואר דשור הבר הוא תאו ולר' יוסי הוא חיה מדחשיב לה בהדי חיה ולרבנן מין בהמה הוא מדחשיב תאו מתרגמינן תורבלא ורבינו הרי סותר עצמו א' שפסק דתאו מין היה הוא אם כן סובר דשור הבר מין חיה שהרי תאו שור הבר הוא אם כן הוא מין חיה ובסוף דבריו סיים כגון שור הבר