חלקו של יוסף (רמב"ם) קנג

קודם לידה בין אחר לידה איסורו הוא משום טמא אבל יונה דאסור הנה קודם לידה איסורו מטעם דבעינן פרסות בבהמה ואחר לידה איסורו הוא משום הך דנפל א"א לו לכתוב או שילדה שאין איסורו שוה לפי"ז אין צריכים למש"ב בה"ו בטעם דלא מהני שחיטה לטהר בנבילה בשסועה אלא פשוט דכיון שהיא טמאה לא שייך בה שחיטה

אמנם לעצם דברי הרא"ש ויסודו צע"ג לענ"ד מנ"ל לחדש דבר זה והנה ז"ל פ' בהמה המקשה (דף סט) סימן ג' אר"י השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה מ"ט בעינן פרסות וליכא אי הכי קלוט במעי פרה ליתסר הא תנא דברי"ש כדברי רשב"י פרסה בבהמה תאכלו ודוקא דמות יונה שהיא אסורה אף לכשיצא לאויר העולם לפי שאינו מתקיים אבל מצא בה בהמה גמורה שרגליה כרגלי יונה או שאין לה רגלים כלל מותרת דכיון דכשיצא לאויר חשיב מפריס פרסה להיות ניתר בשחיטת עצמו כש"כ דחשיב פרסה להיות ניתר בשחיטת אמו כו' והא דפריך אי הכי קלוט ליתסר אליבא דר"ש דאסר ליה לכשיצא לאויר העולם פריך ולאו אליבא דרבנן עכ"ל ולענ"ד לא מובן דבריו דודאי אפשר שבמעי אמו הוא אסור משום דבעינן שיתיר לה שחיטת אמו משום כל בבהמה תאכלו ושם כתיב בהמה מפרסת פרסה אמרינן דרק בהמה מפרסת פרסה מותר משום כל בבהמה תאכלו לא יונה שאינה מפרסת פרסה אבל יונה שאינה מפריס פרסה אין ראיה רק שאין מותר משום כל בבהמה אבל אפשר שמותר משום שחיטת עצמה מדין יונה וכמו שנתבאר אצלנו דמין הנולד ממין אחר חשיב זה המין שנתהוה עתה אם כן נחשב עתה יונה ומותר בשחיטה ויוצא מן הטמא אינו שיאסר ואין כאן שום כש"כ דכיון דכשיצא לאויר חשיב לה מפריס פרסה כש"כ במעי אמו ז"א דכשיצא לאויר לא משום פרסה התירו גם סותר דבריו רישא לסיפא דלמה ליה לטעם שאינו מתקיים כיון שהרא"ש עצמו תופס דמה שאין מותר בשחיטת אם כש"כ שאין מותר בשחיטת עצמה אם כן פשוט דאף אם מתקיים אסור דכמו שבמעי אמו אסור משום דבעינן פרסות בבהמה כן בשחיטת עצמו אסור משום דלא חשיב פרסות ולפי"ז הא דפריך קלוט במעי פרה ליתסר אין צריך לפרש דפריך לר"ש אלא דפריך לדידן נהי דשרי ביצא לאויר עולם אבל אם הוא במעי אמו מנ"ל דשרי ודברי הרא"ש ביסודו צע"ג

והש"ך בסימן ע"ט סק"ה הביא ראיה להרא"ש דילדה גרע טפי דקאמר התם אפילו לר"ש דאסר (דף סח ע"ב) הני מילי היכא דיצא לאויר העולם אבל במעי אמו שרי הרי דבמעי אמו שרי ויצא לאויר עולם גרע ולפימש"ב אינו כלל ראיה דודאי קלוט לר"ש גרע כשיצא לאויר עולם שאז חסר לו פרסה של הך דסימני טהרה ונחשב לטמא אבל במעי אמה שוב שרי משום כל בבהמה תאכלו אבל יונה להיפך ביוצא שרי שהוא מין טהור ולפי"ז יש לפרש דברי הרמב"ם כפשוטו דשסועה אסור בין במעי אמו בין ביוצא שזה גזרה תורה שהוא מין טמא אבל יונה שהוא מין טהור רק במעי אמו אסור משום פרסה בבהמה אבל יצא לאויר עולם שרי ועיין ירושלמי נדה פרק המפלת ה"ב דאדם שמוליד דמות יונה יכול לחיות וכן אם הוליד דמות בהמה אבל בנדה (סג) מפורש דאדם שהוליד דמות בהמה אין יכול לחיות

והנה בדין דמות עוף בבהמה יש בזה ב' שיטות לראשונים הא' הוא דעיקר תלוי בדמות ואם ימצא יונה בענין שיהיה לה פרסות מ"מ יאסר משום דבעי דמות מפריס או דמות פרסה הב' דעיקר תלוי בפרסה ואם ימצא עוף שיש לה פרסה אם תהיה מותרת והנה הר"ן הביא דלהשיטות דעיקרו תליא בפרסה מדאמרינן בנדה (דף כג) בעא מיניה רב אדא בר אהבה מאביי לר"מ דאמר בהמה במעי אשה ולד מעליא הוא אדם במעי בהמה מאי למאי נ"מ לאשתרויי באכילה ותפשוט ליה מהא דר"י דאר"י השוחט את הבהמה ומצא בה דמות יונה אסורה באכילה הכי השתא התם לא פרסות איכא ולא פרסה איכא הכא נהי דפרסות ליכא פרסה מיהא איכא אלמא אפילו באדם דאית ליה פרסה מבעיא ליה אי חשיבא פרסה דידיה או דלמא בהמה בעיא כ"ש בדמות יונה שאין במינה פרסה ספיקא הוי והנה אנו רואים מדברי הר"ן אלו פירוש הספק שלהך דמפלת דמות אדם ופירושו הוא דכיון דאדם אין נכנס לא בגדר הטמאים ולא בגדר הטהורים ואינו מן הנאכל כלל לא שייך שנכנס בגדר של פרסה שנאמר דפרסה בבהמה שרי רחמנא ולכך גם דמות יונה כיון שאינו המין המפריס פרסה שוב הרי אף שיש לו פרסה לא נקרא פרסה בבהמה