חלקו של יוסף (רמב"ם) קנב

ולפי"ז באמת יש לפרש דאין חי משום טריפות ורק טריפה היא ולא נפל ואפשר דשחיטה מהני לה לטהר מנבילה אלא דלשיטת התוס' דטריפה דאדם חי מוכרח דלאו טריפה הוא אלא נפל דאי לאו הכי הוי חי באדם

ולשיטת רש"י נראה לפרש דיסוד מחלוקת רב ושמואל הוא דלטעמייהו אזלי דרב דסובר דבריה בעלמא ליתא אם כן במעי אמה קרי לה רחמנא שסועה וחידש לה תורה שם בפני עצמו ומין ובריה אחר הוא אם כן גם גבי אדם הוא צורת בריה בפני עצמה ולא צורת אדם לכך אין לה דין ולד ולכך אין לה טומאת לידה ושמואל שסובר שאין השסועה שבתורה זו שנולדה מבהמה א"כ זו שנולדה מבהמה לא מקרי מין אחר לכך הוא הדין הנולד מאדם לא מקרי מין אחר רק נקרא אדם שיש לו שדרה יתירה ויש לו דין ולד

ודע דאין להקשות לר"מ דבן פקועה אסור למה לן קרא דשסועה אסור ממנ"פ לא יצא לאויר העולם הרי חסר שחיטה וביצא לאויר העולם הרי אין חי דפשוט דלק"מ דכמו דבן ח' חי ר"מ מודה דשחיטת אמו מהני ה"נ גבי שסועה כיון שהוא נפל אם יוצא לאויר העולם הוא כבן ח' והיה שחיטת אמו מטהרתו אי לאו קרא וכן צריך לשסועה בן ח' או שסועה מת דלא מהני שחיטת אמו

ונבוא לבאר ספיקותינו ונראה דב' הספקות אינם לשיטת רש"י מפורש שהוא נפל אם כן שחיטה לא שייך בה ואף אי נימא שהוא טריפה נלע"ד דכאן לא שייך שחיטה שהרי בשבת (קלו) פריך למה נפל אין שחיטתו מטהר מנבילה וטריפה מטהר ותירץ דטריפה יש במינו שחיטה לא נפל אם כן שסועה שאין במינו שחיטה שוב דין הוא דלא מהני שחיטה לטהר מנבילה

ולענין אי שחיטת אמו מהני לטהר מנבילה נלע"ד דגם כן לא מהני לטהר מידי נבילה ע"פ מה שכתב הרמב"ם פ"ב מאבות הטומאה ה"ו דאם מצא בן ח' חי ונטרף האם הולד מטמא וביארנו באורך דיש ב' דינים בשחיטת בן פקועה הא' שזו השחיטה מתיחסת גם לולד והוכחנו כן מסוגיא ערוכה ומדברי הר"ש ודברי הרא"ש אם כן הוא דין אה"ב משום כל בבהמה תאכלו ואף אם הוא נפל שאז אי אפשר ליחס השחיטה לולד שהוא כמחתך בשר בעלמא אעפי"כ דין הוא שולד זה מותר ולכך בנפל והאם טריפה דלא שייך כל בבהמה תאכלו שהרי היא שחיטת טריפה והתיחסות שחיטה לטהר מנבילה אין כאן שהוא נפל לכן מטמא טומאת אוכלין לפי"ז גם בשסועה כיון דלא שייך הך דכל בבהמה תאכלו שהרי היא שסועה ואפשר לה שתטהר רק משום זה ההתיחסות שחיטה לה ואי אפשר ליחס לה השחיטה משום דהרי אין במינה שחיטה ולשיטת רש"י הוא נפל ואין במינה שחיטה הוא לכל השיטות שוב הוא מטמא משום נבילה. רמב"ם פ"א ממאכלות אסורות הל' ז

וכן בהמה שנמצא בה דמות עוף אע"פ שהוא עוף טהור הרי זה אסור באכילה לא הותר מן הנמצא בבהמה אלא מה שיש לו פרסה עכ"ל

הנה בה"ו בדין השסועה כתב רבינו בהמה טהורה שילדה או שנמצא אבל גבי בהמה כתב רבינו רק שנמצא בה דמות עוף ולא כתב שילדה והיה נראה לכאורה דבאמת חלוקים הם ומב' טעמים א' יש לפרש דשסועה כיון דתורה קראה השסועה אם כן הוא מין בפני עצמו ואסרה תורה לזה בין בנמצא בין בילדה דאין חילוק אבל יונה הרי ממ"נ אם הוא מין בפני עצמו הוא יונה והרי יונה מין זה הוא מותר ואם אינו מין בפני עצמו מהיכא תיתי יאסור רק התורה גזרה שלא תועיל שחיטת האם אם כן לא תועיל רק אם באנו להתיר משום כל בבהמה תאכלו אבל אם באנו להתיר מטעם שחיטה מהיכא תיתי לא ב' יש לפרש דרק שסועה כיון דלא חי שוב לא מהני לה שחיטה אבל יונה היכן מצינו דלא חי אם כן מועיל שחיטה

אבל באמת שני הדרכים הם נסתרים מטעם אחד והוא שהרי כתבו תוס' בחולין (דף סט) ד"ה אלמא דדמות יונה אסור אף לכשיצא לאויר עולם משום שאינו מתקיים וכ"כ הרא"ש שם ולכן נלע"ד דאף הרמב"ם לא פליג בזה על תוס' רק הרמב"ם כאן מטעם אחר בא עלה דשסועה שאסור. הרי הוא אסור מטעם איסור חדש שחידשה תורה והיינו איסור לא תאכלו אשר נכלל בכלל טמאים אם כן בין