חלקו של יוסף (רמב"ם) קנא

הנה טעם מה שאסר באכילה ילדה שסועה הוא משום דבילדה שסועה שוב לא מתקיים ואין יכול לחיות כמבואר בנדה (דף כד)

ויש לחקור בזה א' במה שהדין הוא שבמעי אמו אסור אם הוא רק אסור באכילה אבל מטהר מידי נבילה ורק איסור חדש דשסועה יש כאן אבל איסור נבילה אין כאן וגם טומאת נבילה אין כאן שכבר הותר זה בשחיטת אמו או דגלי תורה בהך דהשסועה שלא יועיל לה שחיטת אמה ממילא כיון שאין מועיל לה שחיטת אמה שוב אם מתה אסורה משום נבילה ומטמא משום נבילה

ב' יש לחקור במה דקאמר דאין מועיל שחיטה לכשיצא לאויר העולם משום דלא חיי הך לא חיי האיך פירושו אם פירושו הוא שאינו חי משום שהוא בגדר טריפה וכמו בכור שנטרף שפי' ר"ת שיש לו ב' ראשים שהוא טריפה ה"נ יש לו ב' שדראות הוא טריפה או הך דאין חי פירושו הוא שהוא בגדר נפל והנה הש"ך בסימן (יג) פירש שאין חי אפילו שעה אחת ולכאורה צריך להבין לפי'"ז דאין חי כלל מה מתרץ שמואל בנדה (כד שם) דיש לו ב' גבין וב' שדראות אפילו יצא לאויר העולם אסור מה רבותא דאסור הרי הוא כבר מת מיהו יש לומר דאף אם הוא חי חיותו הוא כנפל שאין נקרא חיים והיינו דלא מהני לה שחיטה בשום אופן כמו נפל מיהו כ"ז שהוא חי לא מטמא משום נבילה כנפל ממש ובאמת כן פירש'"י שם דאם יצא לאויר עולם אסור משום נפל ונבלה הואי

והנה הסוגיא דנדה שם עמומה וצריך לבאר ונציעה בלשונה איתמר המפלת בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות אמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסור באכילה ושמואל אמר באשה ולד בבהמה מותר באכילה במאי קמפלגי בדרב חנין בר אבא דאמר רב חנין בר אבא השסועה בריה (בפני עצמה) שיש לה ב' גבין וב' שדראות רב אמר בריה בעלמא ליתא וכי אגמריה רחמנא למשה במעי אמה אגמריה ושמואל אמר בריה בעלמא איתא וכי אגמריה רחמנא למשה בעלמא אגמריה אבל במעי אמו שריא איתביה רב שימי בר חייא לרב רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שיש לו ב' גבין ושני שדראות פסול לעבודה אלמא דחיי (וקשיא לרב זה גירסת ר"ת בתוס' שם להמעין) א"ל שימי את ששדרתו עקומה (ר"ל כה"ג הוא דחיי ופסול לעבודה אבל ב' שדראות לא חיי) והנה רש"י פירש דהקושיא מר"ח בן אנטיגנוס הוא מדפסול והוי מום לקרבן ור"ת הקשה דלענין מומי אדם הוא דחשיב לה ופירש ר"ת דפריך לרב דאמר באשה אינו ולד אלמא אינו מתקיים והוא חשיב לה גבי מומי כהן אלמא חי והנה בין לפירוש רש"י בין לפירוש ר"ת קשה דמנ'"ל לרב דאינו חי יותר מלשמואל עד שהוא מקשה על רב דחזינן דחי ואפשר שלרב גם כן חי רק שאינו מותר משום שסועה ובדוחק יש לומר דמפרשים דמאי דקאמר רב בריה בעלמא ליתא היינו שלא במעי אמו אינו בע'"כ דאסרה רק במעי אמו ומשמע כן אבל לשיטת ר"ת דפריך מאדם אם כן היכן מצינו בדברי רב שאדם אינו חי הרי אפשר שאדם חי אעפי"כ אינו ולד

ונלע"ד דיסוד הסוגיא צריכים לפרש כן דהך דקאמר רב באשה אינו ולד בבהמה אסורה באכילה היינו דטעם דבאשה אינו ולד הוא משום דכמו דמפלת כמין בהמה לרבנן או דגים לר"מ הדין הוא שאין בו דין לידה משום דולד דאשה לרבנן הוא רק צורת אדם ולר"מ אף צורת בהמה אבל צורת דגים לא לפי'"ז אמר רב דגם המפלת בריה שיש לה ב' גבים וב' שדראות לא נקרא צורת אדם ואינו ולד ובבהמה אסור באכילה משום דזהו השסועה האמור בתורה ונראה דיסוד זה דלכך אינו ולד באדם הוא רק אם לא חי אם כן לא מצינו אדם שיהיה בחיים ויהיה לו ב' שדראות וב' גבין אם כן אינו צורת אדם ואינו ולד באדם אבל אם חי אם כן נהי בבהמה אסור משום שסועה אבל באדם מהיכא תיתי דלאו צורת אדם הוא ולהכי איתביה רב שימי בר חייא לרב ר"ח בן אנטיגנוס אומר כל שיש לו ב' גבין ושני שדראות פסול לעבודה אלמא דחיי וקשיא לרב ר"ל דהרי כיון שחי שוב הוא צורת אדם ולמה באשה אינו ולד

אבל שמואל אומר דבאשה ולד היינו שהוא צורת אדם משום שהוא סובר שחי ולכך רק קשיא לרב וזה שכתבו תוס' דלשמואל צריך לומר שאדם חי משום דאם אדם אינו חי אז לא הוי צורת ולד וז"ב בפי' הסוגיא.