חלקו של יוסף (רמב"ם) קמח

לזו הלא שכיחא הוא דנחזיק היינו שהיא נולדה מן הטהורה רק בסימני טומאה ונראה דהראב"ד סובר דהך דנדמה לא שכיחא פירושו הוא רק שתולדה זו לא שכיחא אבל אין צריך להיות רק התחדשות אחת והיינו שנוצרה כך שוב ממילא היא כן ואין הלא שכיחא רק פעם אחת אבל טמאה שינקה מן הטהורה ויכרך אחריה הרי זה כל פעם ופעם היא לא שכיחא לכך לזה לא חיישינן

וסברת הרמב"ם שאוסר הך דטמאה שינקה מן הטהורה נראה לפימש"כ הרמב"ם בהלכה א' דמצות עשה להבדיל בין הטמאה לטהורה שנאמר והבדלתם לפי"ז מה שקלוטה שנולדה מן הטהורה דין הוא שטהור שהיוצא מן הטהור טהור אף דמ"ע להבדיל הוא רק מפני זה שאנו יודעים שיוצא ממנה אם כן ההבדלה הוא באם והוא מותר מפני הבדלת האם אבל אם אין אנו יודעים שיוצא מן האם אם כן חסר הבדלה דרק רוב הוא שיש זה שיוצא מאם אבל ברור אינו והמצוה הוא להבדיל

ונראה דהרמב"ם והראב"ד לטעמייהו אזלי דהנה הרמב"ם כאן ובמנין המצות אשר קודם ספר היד מצוה (קמט) חשב לבדוק בסימני בהמה שנאמר זאת החיה אשר תאכלו והראב"ד כתב א"א כל לבדוק אין לו טעם אלא משום לאו הבא מכלל עשה עשה ונראה פשוט דכונת הרמב"ם דמצות עשה לבדוק הוא כמש"כ כאן הא' שמה שנאמר והבדלתם היינו שידע הסימנים ויבדקם אבל הראב"ד סובר שאין כאן כלל מצות בדיקה והבדלה רק יש עשה דזאת החיה אשר תאכלו ולא אחרת ולאו הבא מכלל עשה עשה אם כן להראב"ד אין מצות הבדלה שוב כל שיש יותר סברא שהיא טהורה מותרת אבל הרמב"ם לטעמיה דיש מצות בדיקה והבדלה לכך נשארה באיסורה. רמב"ם פ"א ממאכלות אסורות הל' ה

בהמה טמאה שילדה כמין בהמה טהורה אע"פ שהוא מפריס פרסה ומעלה גרה והרי הוא כמין שור לכ"ד או כמין שה ה"ז אסור באכילה שהגדל מן הטמאה טמא ומן הטהורה טהור דג טמא שנמצא במעי דג טהור אסור ודג טהור הנמצא במעי דג טמא מותר לפי שאין גדוליו אלא בלעו עכ"ל

עיין באחרונים שחקרו אם הך דטמא הנולד מטהור דמותר באכילה וטהור מטמא אסור אם הך דאסור הוא רק משום יוצא מטמא ושחיטתו לא מהני רק להך דהיתר אכילה אבל כיון שיש לו סימני טהרה שוב שייך בו שחיטה ומהני לה שחיטה לטהר מנבילה או לא

ונלע'"ד דדבר זה נפשט מסוגיא דבכורות דהנה עיקר החקירה הוא אם רק דבר שהוא בסימנים אלו נקרא שור או חמור אבל דבר שאינו בא בסימנים אלו לא מקרי שור או חמור לפי"ז נולד בסימני טהרה הרי נקרא שור ומה שאסור הוא רק משום יוצא מטמא ולפי"ז רק איסור יוצא יש עלה לא איסור אחר שוב משום איסור אחר אין לחייבו ולפי"ז גם להיפך פרה שילדה כמין חמור אף דמותר משום יוצא מטהור אבל רק היתר נאמר בו אבל הוא עצמו אינו שור וחלבו מותר והנה בבכורות (דף ו) מבואר דפרה שילדה כמין חמור הוא דחייב בבכורה רק משום דיש דין פטר רחם הוא לכהן אבל שארי מינים טמאים אם ילדה לכו"ע פטור דכתיב בכור שור שיהיה הוא שור ובכורו שור הרי אנו רואים מזה דלא מקרי שור ומה שמותר הוא רק משום יוצא משור ומשום דהך דיחס המינים אינו על שם אביו רק על שם עצמו ה"ה להיפך טמאה שילדה טהורה במציאות היא טהורה רק איסור של יוצא מטמא עליה ולפי"ז נקרא יש במינה שחיטה ומטהרה מנבילה רק איסור יוצא עליה לא גרע מטריפה מבטן דנקרא יש במינה שחיטה ומטהר מנבילה

רק אם דומה קצת לאמו מבואר שם דאז נקרא מזה המין ואז שוב לא רק איסור יוצא מטמא יש רק גם עצם איסור יש

והנה כבר הבאנו בה"ב קושית בה"ג על הר"ן דאיך כתב דשופר של בהמה טמאה אסור משום דלא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורה בלבד הרי לא משכח"ל שופר של טמאה שהרי אין לה קרנים ותירץ הבה"ג דהר"ן כונתו ליוצא מטמא אף שהוא בסימני טהרה ולפי"ד אף בזה יש לעורר דהרי מבואר בשבת (דף קח) דאין כותבין רק ע"ג עור חיה ובהמה טהורה ולא על טמאה ועל נבילה וטריפה