חלקו של יוסף (רמב"ם) קמז

שם שאצל עוף הסימנים מטהרים והזרע אברהם הביא שם מהך דחולין (קכז) הצב למינהו לרבות הערוד ופירש"י ערוד הבא מן הצב ונחש ולדברי תוס' דעיקר תליא בסימני טומאה וטהרה אם כן מה שייך לרבות אם יש לו סימני טומאה הוא טמא ואם לא הוא טהור עכ"ד ולענ"ד פשוט דשם הא קאי לענין שמונה שרצים ופשוט דערוד קצת דומה לנחש וקצת לצב ומרבה למינהו דאף שאינו דומה כולו לצב וקצת דומה לנחש גם כן יש לו דין שמונה שרצים ואינו ענין לכ"ז אם הסימנים מטמאים דכל השרצים יש להם סימני טומאה והתורה חידשה שרק שמונה שרצים יטמאו

הנה בסימני טהרה נחלקו ר' דוסא ורבנן ורבי דוסא סובר שיש עוד סימן טהרה והיינו כל שיש לו קרנים יש לו טלפים ויש שפוסקים כר' דוסא עיין כרתי ופלתי שהביא בסימן ע"ט דעת הפרי חדש להכריע כן להלכה ושכן דעת הר"ן בחולין והנה הגאון באר הגולה באו"ח סימן תקפו הקשה בשם הגאון מהור"ר מרדכי קראשניק על הר"ן שכתב בר"ה דשופר של בהמה טמאה פסול משום דלא הוכשר למלאכת שמים אלא טהורה ע"ז הקשה דאיך משכחת לה שופר של טמאה הרי כל שיש לו קרנים טהור והמגן אברהם תירץ דלא קאי רק אחיה לא אבהמה לפי"ז בבהמה אין קרנים סימן והפלתי תירץ דאינו סימן רק אם חרוקי והדורי ולענ"ד הן דברי מגן אברהם הן דברי הפלתי הם תמוהים הנה מה שתירץ המגן אברהם דלא נאמר רק בחיה תמוה דלדברי הר"ן מוכרח שנאמר אף בבהמה שהרי הר"ן כתב דמשנה דנדה דכל שיש לו קרנים יש לו טלפים כר' דוסא אתיא והרי בשבת (כח) שם מסיק דתחש מין טהור הוא ממה דכל שיש לו קרנים מפריס פרסה והך דתחש היה לו קרן אחת במצחו והרי שם קאמר דלא הכריעו בו חכמים אם מין חיה או מין בהמה אם כן היכי מוכרח שהוא מין טהור אפשר לומר שאינו מין טהור רק הוא בהמה שאין הקרנים סימן בע"כ דאף בבהמה קרנים סימן וכן מה שתירץ הכו"פ דאם אינן חרוקי והדורי אז אין הקרנים סימן גם כן תמוה מהסוגיא (דדף כח) דשם קאמר דתחש לא הכריעו בו חכמים אם בהמה או חיה ואם היה חרוקי והדורי הרי אז היה סימן שהוא מין חיה בע"כ דאין ידוע אם היה חרוקי והדורי אעפי"כ מוכח דטהור הוא ממה שיש לו קרנים הרי דאין תלוי הך דקרנים בחרוקי והדורי לסימן טהרה וכן מוכח מהתוספתא דקאמר כל שיש לו קרנים מפריס פרסה בחולין שם וזכר לדבר מהך דתיטב לד' משור פר מקרין מפריס הרי שאף דבהמה גם כן מקרין זה מפריס אף שאינו חרוקי. רמב"ם פ"א ממאכלות אסורות הל' ג וד

לפיכך המוצא בהמה במדבר ואינו מכירה ומצאה חתוכת הפרסות בודק בפיה אם אין לה שינים למעלה בידוע שהיא טהורה והוא שיכיר גמל מצא בהמה שפיה חתוך בודק בפרסותיה אם היא שסועה טהורה והוא שיכיר חזיר מצא פיה חתוך ורגליה חתוכות בודק בה אחר ששחט בכנפי העוקץ אם מצא בשרה מהלך שתי וערב טהורה הנה הרמב"ם וכן הגמרא נקטו דאם מצא חתוכת הפרסות הוא דבודק בפיה משמע אבל אם מצא קלוטה אז אף אם פיה אין לה שינים למעלה אינה טהורה ולכאורה יש לקיים זה מצד הסברא לפימש"כ רבינו בה"ד בהמה טהורה שילדה כמין בהמה טמאה אע"פ שאינו מפריס פרסה ולא מעלה גרה אלא כמין סוס או חמור לכל דבר הרי זה מותר באכילה במה דברים אמורים שילדה בפניו אבל אם הניח פרה מעוברת בעדרו ובא ומצא כמין חזיר כרוך אחריה אע"פ שהוא יונק ממנה הרי זה ספק ואסור באכילה שמא מן הטמאה נולד ונכרך אחר הטהורה והראב"ד השיג והוא שיהיה הטמא בעדרו עכ"ל וביאור המגיד דרבינו ס"ל דאף אם אין הטמא בעדרו שאין מצוי שיבוא ולד מעדר אחר ויכרך אבל הרי גם זה אין מצוי שטהורה תלד דמות טמאה להכי ספק של תורה להחמיר אם כן אף אנו גם כן נאמר בהך דמצא קלוטה דאז יש לחוש שהיא טמאה רק שטמאה ילדה זה שדומה קצת לטהורה שהיא מעלה גרה ואף שזה לא שכיח שטמאה תלד דומה קצת לטהורה אבל הרי גם זה לא שכיח להיפך שטהורה תלד קלוטה וספק בשל תורה להחמיר

איברא דבדין דידן נראה שאף הראב"ד יודה לשיטת הרמב"ם דהנה לכאורה השגת הראב"ד היא פלא דלמה לא נחוש לזו המילתא דלא שכיחא היינו שנולדה מטמאה רק נכרכה אחריה ורק